YWN Coffee Room » Decaffeinated Coffee

I'm gonna marry a feminist yekke girl

(37 posts)
  • Started 4 years ago by popa_bar_abba
  • Latest reply from rebdoniel


No tags yet.

  1. popa_bar_abba
    can't stop tweeting

    So I only have to wait one hour.

    ho ho ho

    Posted 4 years ago #
  2. Chulent

    Yekke's wait three hours; it is the Dutch that wait only one hour.

    But either way why marry a feminist? Marry a machist.

    Posted 4 years ago #
  3. WIY
    Managed to post for 3 years without getting a subtitle

    Not maskim. If she is a feminist instead of taking on your minhag she will keep hers and therefore she will continue to hold one hour. You however will keep your minhag.

    Posted 4 years ago #
  4. Toi
    beware the cleats

    We wait three. go marry a yodeler.

    Posted 4 years ago #
  5. coffee addict
    first member of caffeine anonymous

    like attracts like

    Posted 4 years ago #
  6. rebdoniel
    Modern/Open Orthodox


    This is an offensive and pointless posting, let alone one which shows a complete lack of knowledge on these minhagim.

    My belief is that the entire inyan of waiting between meat and dairy is highly subjective. I am unaware of where Rambam deduces a 6 hour waiting period from (he does say that because of the meat between one's teeth with is not removed by cleaning) although this seems to be the most widely-followed practice. Hullin 105a tells us that Mar Ukva's father would wait a day between meat and cheese, while Mar Ukva says he would wait for the next meal. The time one would wait between meals goes undefined. Germans, I assume, waited three hours between meals.

    As long as one does kinuach and hadacha, according to Tosafot, one probably wouldn't have to wait any formally-allotted period of time. Since I typically follow many S&P minhagim, 72 minutes seems sufficient and in accordance with the texts.

    Posted 4 years ago #
  7. yekke2

    I have a daughter... all applications in writing please; please allow 7-10 working days delivery. Terms and conditions apply.

    Posted 4 years ago #
  8. popa_bar_abba
    can't stop tweeting

    You don't have to be so rude.

    Believe me, I toned it down majorly from how I first drafted it. And I think even the first drafting was an appropriate response. Go back and read what I was responding to.

    Posted 4 years ago #
  9. MDG
    Joseph Fan

    " I toned it down majorly from how I first drafted it."

    I'm glad you toned it down from very rude to just rude.

    "Go back and read what I was responding to. "

    Also please keep in mind who you are responding to. Waiting time is not MiDiorysa; Onaas Devarim is.

    Posted 4 years ago #
  10. popa_bar_abba
    can't stop tweeting

    yeah, you're right. Mods, can you help us out here?

    Posted 4 years ago #
  11. popa_bar_abba
    can't stop tweeting

    Ok, take 2.

    doniel: That is not really accurate. Any shitta of less than 6 hours comes from the other opinion in the rishonim that you only have to wait until you bench and start the meal over. And then communities were machmir to wait some amount of time anyway. See rema and nosei keilim, 89:1.

    Posted 4 years ago #
  12. MDG
    Joseph Fan


    Very nice "take 2".

    May we all speak with Chessed and Emet (notice that chessed always comes first when the two are mentioned). And may we all be zocheh to Teshuva in all our speaking.

    Posted 4 years ago #
  13. JustLogic

    Why don't you?

    Posted 4 years ago #
  14. Torah613Torah

    JustLogic: Because it's hard to find a yekkish feminist girl willing to marry someone with green lips.

    Posted 4 years ago #
  15. just my hapence
    a penny for your thoughts, minus some change

    PBA - That's not really accurate either, Rabbeinu Yerucham says 3 hours, with the reason being that it's bein seuda l'seuda. He says it b'sheim Rashi (though we don't appear to have such a Rashi). Maharil says 1 hour for the same reason, adding that if one wishes to be machmir one should wait 3 hours. Again, the reason is bein seuda l'seuda. Mabit brings no less than 10 Rishonim who all hold of 3 hours as being bein seuda l'seuda. There seems to be some historical reasons for this; I have heard (though cannot confirm and have not seen any mareh mekomos, so I may very well be mistaken) that it depended on both the length of day and how many meals per day various communities ate. The Middle-Eastern kehillos apparently ate 2 meals a day, one in the late morning, one in the late afternoon and seeing as the length of day near the equator is fairly evenly split for most of the year this results in a 6 hour gap between meal 1 and meal 2. Northern European kehillos either had 2 meals per day, but with shorter daylight hours, making 3 hours between meals, or 3 meals making 1 hour. Like I say, I have never seen this inside, but have been told so by multiple sources that I believe to be reliable. Anyhow, it is quite clear from the Rishonim that 1, 3 and 6 hours are all based on bein seuda l'seuda and have very good mesoras. And yes, I am aware of the Shach...

    Posted 4 years ago #
  16. Yserbius123

    That's my great aunts family. I never questioned the fact that many of my second cousins kept three hours, because I always just assumed our entire family was Yekkish. I realized as I got older that there was an entire branch of our family that was Litvish, yet they all held three hours, even those with Litvish fathers. My father laughed and explained that his aunt was simply too hard-headed to be pushed into waiting more than three hours, and her daughters simply followed suit.

    Posted 4 years ago #
  17. popa_bar_abba
    can't stop tweeting

    JMH: I didn't think that was true, as the nosei keilim on the shulchan aruch say, and the rema implies. However, it is not impossible that the taz and shach are ignoring 10 rishonim.

    Nevertheless, I'm a bit confused where you are getting your info from. I was curious enough to try to look up some of your sources. Let's start with Rabeinu yerucham.

    Rabbeinu yerucham, in תולדות אדם וחוה נתיב טו חלק ה says:
    אכל בשר בהמה אסור לאכל גבינה או חלב אחריו ואפי' שיטול ידיו ויקנח הפה עד שישהא בין אכילת הבשר והגבינה כדי סעודה אחר' שהוא לכל הפחות שש שעות פי' ואם באותו עת ימצא בשר בין שיניו יקנחם יפה
    So that is saying 6 hours...

    Posted 4 years ago #
  18. just my hapence
    a penny for your thoughts, minus some change

    PBA - Haven't seen it in a while, and don't own a copy, but I distinctly recall seeing 3 in R' Yerucham. If I remember correctly it's in issur v'heter (39 or thereabouts). The Maharil is in Minhagim (issur v'heter, 5 d"h ochal, and 40, 4). The Mabit is (I think) in Sh'ut discussing waiting between milchig and fleishig (as oppose to visa versa). Waiting 3 hours is also mentioned in Chayei Odom Siman 127.

    Posted 4 years ago #
  19. popa_bar_abba
    can't stop tweeting

    Here is the maharil

    You can see he says:
    אכל בשר אפילו של עוף לא יאכל גבינה אח"כ עד סעודה אחרת. חסידים הראשונים והאידנא ממתינים ו' שעות, והמנהג להמתין שעה אחת. ונכון להחמיר

    Posted 4 years ago #
  20. morahmom

    This thread definitely wins the gold medal for people who need a life.

    Posted 4 years ago #
  21. benignuman
    The Congenial Na Nach


    I have seen the Rabbeinu Yerucham that Pence is referring to. It is in Issur V'Heter L'Rabbeinu Yerucham 39.

    Posted 4 years ago #
  22. popa_bar_abba
    can't stop tweeting

    Ok, yes, that is what it says in Rabbeinu yerucham there.
    אכל בשר אסור לאכול גבינ' עד סעוד' אחר' כר' חסדא וכן נהג מר עוקבא מפני שהבשר ושומן נדבק בפה זמן ארוך, וכ' ר"ב מפני שהבשר שבין השניים קרוי בשר שנא' הבשר עודנו בין שניהם והוא ג' שעות כרש"י

    Which is really interesting, and presumably shach and taz and rema where not aware of it, or had a different girsa in it (easy to switch a ו and ג--either way). It is especially interesting since Rabbeinu yerucham himself says the opposite as I quoted above.

    How about the maharil? I quoted above where he implies like me (says you cannot eat in same meal, and then cites chumra to wait some hours, like taz explains and like I said).

    Posted 4 years ago #
  23. squeak
    Makes smalltalk with the two most sandy ectoplasmic beings on Earth (not to mention the Man on the Moon).

    This thread definitely wins the gold medal for people who need a life.

    Yes popa, how awful of you to keep discussing halacha in a way that makes people interested.

    Posted 4 years ago #
  24. just my hapence
    a penny for your thoughts, minus some change

    PBA - your link led to a google books page which didn't allow me a look inside. No PDF. Do you have a PDF link available?

    Posted 4 years ago #
  25. popa_bar_abba
    can't stop tweeting


    To update on my research:

    The חיי אדם you cite does not help you. It merely says there are different minhagim of how long to wait--which is nothing we haven't seen in the rema, and in the rishonim. It does not suggest that it is based on a machlokes about how long the shiur of bein seuda l'seuda is, as you suggest.

    I'd like you to find the מביט. I did an exhaustive bar ilan search through it, with keywords: בשר, גבינה, חלב, שעות (separately), and found nothing.

    So to conclude:
    The chayei adom says nothing.
    The maharil implies like me (says you cannot eat in same meal, and then cites chumra to wait some hours, like taz explains and like I said).
    Rabbeinu yerucham implies like you in one place, but is סותר himself, and the one which is like you is also contradicted by its being based on an non-existent source.
    מביט is MIA.
    Taz, shach, are like me.
    Rema implies like me.

    Posted 4 years ago #
  26. popa_bar_abba
    can't stop tweeting

    The google books link just worked for me... Try again, or just search for מהרי"ל on google books.

    Posted 4 years ago #
  27. just my hapence
    a penny for your thoughts, minus some change

    PBA - Did both. Neither worked. I therefore will have to check both mekoros in Maharil (I noticed you only looked up 1) again. As for the Mabit, I will bl'n try and find it for you. It definitely exists as I had much fun showing it to people in my yeshiva days. However, I do not have a copy, nor any real access to one. I can ask my contacts in Gateshead Yeshiva to check for me. The Chayei Odom cites 'dei'os bo'rishonim' that one does not need to wait 6 hours, but 'eizeh' sho'ois' (in the plural, hence more than 1). This means that there are Rishonim who do not hold of 1 or 6 hours, and not that these are the only options and 3 is a minhag taken on l'chumra of 1. It is therefore very much muchrach from the Chayei Odom not like you.

    Posted 4 years ago #
  28. popa_bar_abba
    can't stop tweeting

    מהרי"ל. Here they both are, enjoy!

    ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות איסור והיתר

    הי לך מסור, הלכות היתר ואסור

    [א] מהר"י סג"ל הנהיג בביתו, ואמר שכן נכון לנהוג, לשפוך מן הקדירה כל הליפתן בבת אחת לתוך התמחוי, ולחלק אח"כ לקערות הקטנים לפני המסובין. דאם אז ימצא שום איסור זבוב או תולע יותר יש להתיר דהתמחוי כלי שני הוא. ואם יחלק מקדירה גופה הוי כלי ראשון ובקל יאסר. עיין לקמן בדין תולעים.

    [ב] ועוד הנהיג בביתו וכן הנהיג לבחורים ע"פ רז"ל, כשמעבירין ביצים מבושלין מן האש ישפוך עליהן צוננין טרם הוציאם מן הכלי שבשלו בו, דאם אז נמצא דם ואפרוח באחת מהן השאר מותרין. אף אם נגעו בביצה האסורה, כיון דנצטננו גם אם עירה מקצתן שאין בכלי עוד ס' כנגדה, וכשבישלו יחד לא נאסרו מאחר דהיו ס' כנגדה. וכ"כ ראבי"ה לנהוג ג"כ בפירות או דגים.

    [ג] אמר מהר"י סג"ל מיא דחפיפת הראש שעושין מאפר כירה שבשלו שם מאכלי בשר וחלב, אין לעשותם בשום כלי כשר כי לפעמים קדרות חלב וכן קדרות בשר נשפכין או זבין אל תוך האפר נמצא דיש בהן איסור בשר בחלב. ופעם אחת חימם השמש בבית הרב הנ"ל מיא דחפיפה באותו מרחשת ברזל לבן שהיה רגיל הרב לקרר בו יינו בימות החמה, ויחר אפו במאד והצריך להגעיל הכלי. וכן קדירה נחשת גדולה היתה מיוחדת לקהל לבשל בה לנישואין ושמש העיר ייחדה למיא דחפיפ' בבית המרחץ, והצריכה הרב הגעלה כשבאו להשתמש בה לנישואין. [- והיה גדול כ"כ שאין להכניסו לשום יורה להגעיל - והצריך להגעיל ע"י גדפנא - העשוי לו למעלה משפתו - כדרך שמגעילין היורה לפסח].

    [ד] נתבשלו לפתות שקורין רובא"ן ונמצא תולע בא' מהן, ואמר מהר"י סג"ל מאחר דיש באותה לפת ס' נגד התולע גם היא עצמה מותרת בקולף מקום התולע.

    [ה] בתרנגולת שחוטה מצאו כל בני המעיים נתגדלו יחד כצרור, וכולן היו מסריחין מלבד הכבד היתה בריאה, וטרם הובאה למהר"י סג"ל להורות אכלו הכלבים את בני המעיים. אמר הרב לפי דבריכם אין בידי להתיר התרנגולת. הובא לפני מהר"ש בפסח תרנגולת שהיה רגלה שבורה במקום צומת הגידין ונתרפא, והתיר ע"פ הרא"ש שהורה כשחזר ונתרפא יש להתיר בשעת הדחק כגון ער"ש בין השמשות וכה"ג.

    [ו] הורה מהר"י סג"ל ע"פ המרדכי בשר שהודח מדמו וחתך אח"כ חתיכה א' לשנים להדיח מקום החתך טרם שמולחין. ואמר דאין לחתוך בשר לח מלוח קודם הדחתו בסכין שאוכלין עמו דשואב מליחת הדם שהוא רותח, אך בשר יבש מותר לחתוך בכל סכין קודם הדחתו.

    [ז] אמר מהר"י סג"ל קשה לישב לשון השערים שכתבו שנהגו לבשל הלב עם הבשר, ואי נמי כן בתו' פ' כל הבשר.

    [ח] פלאדי"ן חמין נחתכו בסכין של בשר, אמר מהרי"ל לקלוף הפלאדי"ן במקום החתך דאי אפשר להדיחו. ואת הסכין לטהר הגומות שבו ולנעצו בקרקע בתולה י' פעמים. סכין שחתך בו צנון וחילק בו התולע שהיה בתוך הצנון, היה מורה לנעוץ הסכין י' פעמים בקרקע. וכן אם נחתך בו אינו מינו צונן צריך נעיצה י"פ בקרקע. ואם נחתך עם סכין שאינו מינו דבר חם שהיד סולדת בו, יקלוף מקום החתך, ואת הסכין ינקר הרושם היטב וינעץ י"פ בקרקע. וישפשף את הקתא בעפר קשה כגון חול וכה"ג.

    [ט] דופן כבש הובא מבית הטבח ומצא בה מהר"י סג"ל י"ג צלעות, ואמר לחתוך הצלע העליונה כי היא צריכה ניקור כמו האחוריים דאין שייך לפנים רק י"ב צלעות. ואמר יש להזהר בזה למנות בכל פעם, דהטבחים שוגגים מחמת מהירות.

    [י] בשר שהותלע אמר מהר"י סג"ל גם התולעים מותרים כמו תולעים מגבינה, אכן אניני דעת זורקין התולעים והבשר מותר.

    [יא] שלפוחית מדג נפלה לקדירת בשר ונתבשל שם, ואסר מהר"י סג"ל את הכל משום סכנה. [עכבר הנמצא בקדירה מלא חרדל - עם חומץ - שתיקנו לטיבול על כל השנה, ואסר מהר"י סג"ל כל החרדל והתיר הקדירה - אע"ג דדבר כבוש הוא -].

    [יב] ציר דגים שקורין גלרייא ומצאו בה לאחר שנקרשה סממית מתה והתיר הדגים.

    [יג] שאלו למהר"י סג"ל היאך אוכלים הבחורים הנכרים מבדיקת הקולות שמקילין להתיר במגנצא תוך חומת העיר ומחוצה לה אסורה. והשיב דאין לחוש ע"פ המרדכי דכתב דבזמן הזה אין אנו בקיאין בחומרי המקום שהלך לשם וחומרי המקום שיצא משם. ושוב אמר דאיתא בתוס' פ"ק דפסחים שתי פרות היו חורשות וכו' עד כיון שמתקבצים שם כו', ומכאן נהג מהר"י סג"ל בביתו שלא להניח לאכול מאותן פאנצין שנפל עליהן מחלוקת הגדולים, לפי שמתקבצים שם בחורים מאותן גלילות שנוהגים שם איסור חלב בהן. ונהמתי מלשאל פיו מאי שנא מהבדיקה דלעיל, ושמא משום דאיסור חלב דאורייתא וכרת החמיר יותר.

    [יד] חלות הנילושין בביצים ואפו גוים התיר מהר"י סג"ל ולית בהן משום בישולי גוים.

    [טו] תולע שצדו בו הדג נמצא עדיין בדג מלוח תחוב בחכה, והורה מהר"י סג"ל לקלוף מקומו דטעמו נתבטל בס'. גם אם נתבשל עמו נתבטל טעמא אם בחתיכה שנמצא בו ס' נגדו. וכן היה מורה על חתיכת קרעווש שנמצא בראש דג מבושל להתבטל טעמו דהיה בראש הדג ס' כנגדו.

    [טז] דגים נתבשלו בכלי חלב, ונתנו לתוכן חמאה וקלטו זוהמן עם כף בשר שלא היה בן יומו, והתיר את הדגים ואסר את הכף משום בשר בחלב וישרף. ושוב בישלו דגים בכלי חולבת ולא שמו בהן חמאה וקלטו הזוהמא בכף בשר ספק ב"י, והתיר הכל. הוצגו הקערות של בשר לפני המסובין ונמצא לאחד קערה חולבת ולא ידעו אם נשטפו יחד, ואסר רק אותה הקערה דתלינן דתינוק עירבבה שם.

    [יז] ראש גדי נצלה ונשאר בו קצת מן הקנה ונצרר דם בתוכו, ואמר להשליך חתיכת הקנה. ואמר שגגה היא ביד הנשים שמניחין הקנה שלם וכן הוושט בראשי גדיים וטלאים ואווזות ותרנגולים, ואיסורא בידם דצריכין להבדילם ולמלוח מתוכם כדרך בני מעיים וכל דבר חלול.

    [יח] לב שלם נמצא בתרנגולת שלמה ונמלח ונתבשל עמה ומלאו התרנגולת ביצים. ואסר מהר"י סג"ל את הכל, משום דאין בשום עוף ס' נגד לבו אלא דוקא כשהוא שלם ברגליו והראש עם הצואר על פי המרדכי. וצוה להכשיר הכלים ואם של חרס ישברו. והביצים שמלאו בו אינן מצטרפין לס' לבטל דהוי כתכשיט אחר והעוף נעשה כולה חתיכה דאיסורא. עיין לקמן בדין לב דדוקא ע"י בישול אוסרין הכל, אבל אם נמלח או נצלה הלב עם העוף אינו אוסר כ"א כדי קליפ'.

    [יט] בשר נשלח לבחור בלא חותם ואסרו משום בשר שנתעלם מן העין. אך יחזירו לששלחו אם מכירו בטביעת עין מותר.

    [כ] רגלי שור נתייבשו בעשן ונמצאו עדיין הטלפים מחוברים בהן, רק נתקצצו מלפניהם ונתבקעו כמו שרגילין בשעת מליחתן והתירם.

    [כא] אמר מהר"י כהן שאחד מן הגדולים שאל למהר"מ סג"ל על מה נוהגין שלא לאכול בשר לונבי"ל כי אם צלי אש. והשיב משום שמוטעם כך ביותר. ואמר (מהרי"ל) מהר"י הנ"ל שהוא ראה שכתב בעל העיטור לפי שהוא חלק ושיע אין המלח מוציא דמו כ"כ וטוב שלא לבשלה. שוב אמר מהר"י דאחד מן הגדולים השיג על בעל העיטור והלא כמה חתיכות מבשר אחוריים שהם ג"כ חלוקין ושעועים מכל מקום מבשלינן. ע"כ נראה להתירה אם נתבשלה בדיעבד. ואני הלוקט בתר לקוטים ראיתי במרדכי הגדול פ' כל הבשר דכתב בסתם לונבי"ל מותר לבשל.

    [כב] איתמר פ"ק דביצה איתסרא עדות איתסרא ביצה. אמר מהר"י סג"ל מה"ט נמי איתא בסמ"ק דאסורי' גבינות של גוים משום גילוי, ולא הותר גילוי. וממים גלוים ממש לא חיישינן לגילוי משום דלא שכיחי נחשים בינינו. וכי תימא מ"ש. ואמר מהר"י סג"ל דטעמא משום דמים גלוים יודעין הכל דאין איסורם היה רק משום גילוי אישתרי גילוי מחמת שאין נחשים שכיחי אישתרי מים גלוים, אבל גבינות של גוים לא ידוע לכל דאיסורן משום גילוי, דסבורין מטעם חלב בהמה טמאה ועדיין איסורן במקומן עומדת.

    [כג] בשר שנמלח אחר שרייתו, וסבורין היו שלא נשרה ולא נמלח עדיין ונתנוהו בכלי ששורין בו הבשר מדמו ונתנו עליו מים ונשתהה שם כשיעור שרייה ומלחו אותו שנית ונתיידע שכבר הושרה ונמלח כדין, והתירו מהר"ש.
    בשר הודח אחר מליחתו וחתכוהו בסכין חולבת, ונעצו הסכין בקרקע ונשתהה שם יותר מג' ימים. והתיר מהר"ש את הבשר בלי קליפה דנתבטל טעם הסכין בס'. ואת הסכין התיר בלי שום תיקון אם אין בו גומות. ואי יש בו גומות צריך לשרוט את הגומות בסכין אחר.
    מעשה בא לפני מהר"ש על חתיכות בשר שנמלחו והודחו ונפלו בין חתיכות בשר שעדיין שרוי במים ששורין בו הבשר להוציא דמו. ואמר מהר"ש מתוך שעתה ערב שבת אתיר אותו משום שעת הדחק לכן הזהרו להלאה דכי יבא עוד לידי אאסרנו.

    [כד] שאלו למהר"ש זאב שדרס כבש בין העדר ולא נתיידע איזהו איך נוהגין. והשיב דמחמירין על פי השערים מדוירין דאפילו הן מאה כלן אסורין. וה"ר אנשיל אמר הטעם יען דחשיב לא בטיל ברוב.
    שאלו למהר"ש על תרנגולת שנתנבלה בשחיטה ונתערבה בין השחוטות ועדיין כולן היו בנוצתן וכה"ג כבשים שנתערב הנבילה ביניהם, אם מבטלינן ברוב. והשיב שזכור לו מעשה במהר"ר ליאבמן ששחטו לו הרבה כבשים והניחום בי טבחא ונתערבה הנבילה ביניהן. והרצו לפני מה"ר יונה, ורצה להביא ראיה מהרא"ש לאסור. ואמר לפניו מה"ר ליאבמן הרי תרנגולים בנוצתם בכה"ג אסר ג"כ בהרא"ש ואדם לא מבטלינן לה ברוב. ובהא לא נהגינן הכי דדבר פשוט להתיר ולבטל ברוב, ומדהכא לא נהגינן כוותיה אך מתירין כאשר פסקו השערים, בהך נמי אין לאסור כמו הרא"ש אך בטל ברוב.

    ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות איסור והיתר משערי דורא

    [איסור והיתר משערי דורא]

    [א] הנה אסדר לך כאן דיני איסור והיתר בקוצר הדין בלתי ראייה והן כל דיני השערים מדוירין, ואינן משם מהר"י סג"ל רק גדולים אחרים קצרו הם כדי לרוץ בו הקורא, בשעה שצריך מורה. וחלקתי הדינים איש איש על דגלו לבית אבותם.

    [ב] שריית הבשר ומליחתו והדחתו בכל צד
    בשר שנמלח כדינו אחר שרייתו, אך לא הודח מדמו באחרונה ונתבשל, אם יש ס' בתבשיל ובמים ובחתיכה נגד דם ומלח שעליה הכל מותר, אף החתיכה עצמה, ככל איסור שבטל בס'. מלבד חמץ בפסח שהוא במשהו בין בבישול או צלי בין במליחה. וכ"ש בשר יבש שנתבשל בדיעבד בלי הדחה דמותר בששים. מ"מ לא ידיח בשר יבש לכתחלה במים שהיד סולדת בהן.
    בשר שהודח בשרייתו מדמו הראשון ולא נמלח ונתבשל, אם יש בתבשיל ס' נגד החתיכה תבשיל מותר. אכן החתיכה נתבשל בדמה ואסורה. וה"ה אם נתבשל חתיכת חזיר עם תבשיל, התבשיל מותר בס' נגדו. ואם שמוהו בקדירה אצל האש ועדיין לא נתחמם כ"א במקצת אם החום שהיד סולדת בה אסור, ואם לאו ידיחנו וימלחנו ומותר.
    בשר שלא נשרה במים להדיח מדמו הראשון ונמלח, אסור לכתחילה אף לצלות, ואם נצלה בדיעבד מותר, והמחמיר תע"ב. ואם הודח ולא נמלחה מותר לצלות לכתחילה. וכן שומן אווז או הכנתא שקורין מטייר יש בהן דם דינן כמו בשר בהדחתן ובמליחתן.
    בשר ששרו במים ונשתהה שם מעת לעת אסור לבשל ובצלי מותר, וגם אחר הצלי אסור לבשלו. ואם שהה רק לילה אחת ומקצת היום גם לבשלו מותר.
    וכן אם לא נמלח הבשר תוך ג' ימים לשחיטתו אין מותר רק בצלי, וגם אחר הצלי אסור לבשלו. ובשר שלא נינקר תוך ג' ימים אסור גם לצלי דדם הגידין מתקשה במאד. אכן במרדכי מתירו בצלי. ויש אומר היינו כשלא נשרה במים תוך הג' ימים, אכן אם נשרה במים אז נתרכך הדם ויצא על ידי מלח גם לאחר ג' ימים.
    בשר לצלי א"צ מליחה כלל, אכן נוהגין כרש"י דגם לצלי צריך מליחה מועטת. אך נהגו העולם להדיחו לאחר צלייה מן הדם אם נצלה בלי מליחה. וכן מותר לאכול בשר חי בלי מליחה כלל. ובמקום שאין מלח אסור לבשל בשר. אך יצלהו מעיקרא שיזוב דמו דנורא מישאב שאיב, וידיחנו אח"כ מדמו ואז מותר לבשלו.
    ואווזות ותרנגולים וכל דבר חלול אם רוצה לצלותם בלי מליחה, צריך להבדילם מעיקרא לשני חתיכות שלא ישאר בהן חלל כלל, ואז יכול לצלותם בלי מליחה דנורא שולט בכל צדדין להוציא הדם. אכן אם רוצה לצלותם כמו שהן שלמין צריך למולחם ולהשהותם כשיעור ולהדיחם קודם הצליה. ואם לא מלח עופות או דבר חלול בפנים ונתבשל אסור וכן ראש כבש. אכן בצלי מותר.
    בשר שנמלח לפי שעה מותר לצלותו לפי שעה. ואם שהה במלחו צריך להדיחו קודם צלייה.
    בשר יבש כשמדיחו ממלחו יזהר שלא יהיו המים רותחין, ובדיעבד יש מתירין. ואין לשרות בשר יבש במים ולשהות שם כדי להמתיקו ממלחו אלא א"כ הדיחו תחילה, ובדיעבד יש מתירין.
    שיעור שהיית בשר במלחו כשיעור צלייתו והוא כשיעור מהלך מיל. ונוהגין לשהותו שעה אחת שלימה.
    שורין הבשר מתחילה כשמביאין אותו מבי טבחא ומדיחין יפה וא"צ לשהותו במים. וכשנטף המים מן הבשר מולחו על דף במדרון או בכלי מנוקב שלא יסתמו נקביו כדי שיזוב הדם בטוב ממנו. וקי"ל כשמואל דקערה שמלח בה אסור לאכול בה רותח.
    וכל דבר חלול ימלח גם מבפנים כמו בחוץ, ויזקוף אותו להשען לעמוד בזקיפה כדי שיזוב ממנו הדם, ולא מושכב דאז מתאסף הדם ונשאר תוכו.
    כשמדיחין הבשר אחר המליחה צריך ליתן המים תחילה בכלי ואח"כ הבשר. ואם נתן הבשר תחילה הואיל ובדיעבד נעשה רגילין להתיר על פי רש"י בזמן מועט כשיעור מהלך מיל. ונוהגין להדיח הבשר ממלח ג"פ. ולהדיח הכלי שמדיחין בו והידים בין כל הדחה והדחה. ואם לא הודח הבשר רק פעם אחת היטב ונתבשל אין לאוסרו בכך.
    לכתחילה אין למלוח כבד או לב עם בשר. ובדיעבד שרי הבשר ע"י הדחה מעליא. חתיכה שנמלחה עם גידי הצואר והראש, או עם קרום של מוח או עם גידי הזרוע דכל אלו אסורין משום דם, אז יסירם אחר המליחה ומותרין. וכן הדין אם נצלו יחד. מלבד קרום של מוח שאז אסור המוח ושאר בשר הראש מותר. ויש מחמירים לאסור כל הראש.
    כשרוצה להחזיק בשר במלחו זמן רב, אז אחר ששהה כשיעור במלחו תחילה ידיחנו אח"כ כמו שמדיחין לקדירה, וחוזרין ומולחין לאלתר גם אם לא נטפו עדיין ממנו המים ומניחו בכלי שאינו מנוקב. והציר הנעשה אז אין בו שום איסור דם ועולה על גבי הבשר ומעמידו זמן רב.
    חתיכה תפל שלא נמלחה עדיין ונתערבה בין מלוחות ונשתהה ביניהן אותה חתיכה אסורה ולא מועיל למולחה שנית. אמנם אם הודחה טרם שנתערבה יחזור וידיחנה וימלחנה. חתיכה שנמלחה ופלטה ציר שלה ונפל אח"כ עליה ציר מבשר מלוח אסור. לכתחילה מותר למלוח בשר היום ע"ג הבשר הנמלח אתמול אבל אין למלוח בשר היום ולתתו על הנמלח קודם שבוע. ובדיעבד אין לאוסרו.
    בשר המוגלד בחורף בקרח אין למולחו עד שנמס הקרח, דהקרח מונע מליכנס המלח להוציא הדם.
    טבחיים והמעיים העגולים דהן הדורא דכנתא והקיבה, והדקין, וכרכשא לכתחילה אין למולחם עם שאר בשר רק לבדנה. טבחייא מולחין בצד החיצון שהשומן שם דבוק ושם מחזיקים דם.
    המולח הרבה חתיכות להניחם ולהשהותם יחד בכלי מנוקב. יזהר להקדים הנמלח באחרונה להניחו בראשונה לכלי, א"כ צריך למולחם כולם ולהניחם על הדף עד גמר מליחת כולם, ואז יקדים להניח בכלי את הנמלח באחרונה, וכן חוזר חלילה עד יסיים להכניס באחרונה הנמלח בראשונה.
    חתיכת בשר שחתכה לשנים אחר שרייתו, צריך לחזור ולהדיח מקום החתך קודם מליחה.
    רגלים שלא נתקצצו ראשי הטלפיים ונמלחו, אם שכבו על צדן כל זמן שהייתן במליחה לא נאסר רק שבתוך הטלפיים. ואם נזקפו נאסרו כולן. הרגלים נוהגין לקצץ ראשי הטלפיים וגם לחתוך להפרידם מהדדי, ואח"כ להשרותן במים כמו שהן עדיין בשערן ולמולחן אח"כ ולשהות שיעור מליחה, ואח"כ מדיחן יפה טרם מהבהבן באש להסיר השער והטלפיים. והשתא חצצו הטלפיים והשער במליחה הראשונה, לכן נוהגין לחזור אחר ההבהוב להדיחם ולמולחם שנית. מיהו אם לא נמלחו באחרונה מותרים. וכן אם לא קצץ ראשי הטלפיים קודם ההבהוב אין לאוסרן בכך.
    בימי מהר"י סג"ל לא ראיתי שום מליגה לא בעופות ולא בראשים ולא ברגלים. וכן לא חירוך בראשים, רק בתלשו נוצות מראשי התרנגולין הבהבום עם התרנגולים להסיר הנוצות שנשארו.
    הג"ה מי"ד: המהבהב אווזות ותרנגולין באור לחרוך הנוצה מהן צריך לרחוץ בית השחיטה בראשונה שלא יבלע הדם בהן. ולא ישהה אותה הרבה שלא יבלע הדם ע"י החום ותו לא יצא ע"י מליחה. נמלח בכלי נסדק הוי כמנוקב ומותר.

    [ג] כל דיני איסור דם
    דם רותח שנשפך על גבי צלי או דם צונן, אוסר את הצלי כדי קליפה. כל חתיכה הנאסרת משום דם או מחמת כלי שאין מנוקב, שוב אין לה תקנה להתירה. בשר הנמלח כדין בכלי מנוקב ונמצא ציר עומד בתוכו הבשר מותר, אך נהגו העולם קליפה והדחה. אך אם נפל חתיכה או תולה מקצתה למטה משאר הבשר תוך הציר העומד בשולי הכלי, אסור כל מה שבציר. וצריך לחתוך מעט יותר מן הבשר שלמעלה מה שלא נגע בציר.
    חתיכת בשר שנצרר בה הדם מחמת שהכה את הבהמה מחיים חותכו ומולחו, ומותר גם לבשל. ולצלי בעי מליחה מועטת כשאר כל בשר.
    בשר שלא נמלח ונפל עליו ציר מן בשר מלוח או נפל כולו לתוך הציר חוזר ומדיחו ומולחו.
    כבד אין לצלות עם בשר בשפוד אחד. ואם אין גומות בבשר להתעכב בהן הדם מותר הבשר בדיעבד דדם שנטף עליו מן הכבד מישרק שריק אסור לעשות כן לכבד בשעת צלייתו, ובדיעבד אין לאסור הסכין דוגמת בשר הנמלח בכלי שאין מנוקב, כל הבשר אסור גם מה שחוץ לציר. ובס"ה כתב שיש לאסור אפי' לא שהה שם שיעור מליחה ואין לו תקנה אפי' במליחה אחרת. וגם הכלי הוא אסור, משום דציר בשר תוך שעה אחר מליחה אוסר כל דבר שהוא נופל עליו. ואי נפל אכלי חרס ישבר, ועל כלי עץ וכלי מתכות צריך הגעלה. אבל שהה כבר שיעור מליחה אין צירו אוסר אח"כ בדיעבד. אבל אסור ליתן בשר מלוח לתוכו לרחוץ עד שיתן מים הרבה מתחילה לתוך הכלי.
    הרוצה לצלות עוף או גדי שלם צריך לשרותו במים ולמולחו ולשהותו כשיעור ולהדיחו אח"כ, כדין כל בשר לבשל צריך לעשות לצלי זה מתוך שהוא חלול. אין להניח כלי תחת צלי לקבל שומנו אם לא שהה מתחילה שיעור מליחה במלחו.
    ראש הכבש ואווז וכל דבר חלול שנמלח מבחוץ ולא מבפנים אין מותרין רק בצלי. ויש מתירין ראש אווז אם נתבשל בדיעבד שאין כזית בדמו. הג"ה: תרנגולת שנמלחה עם ראשה בלא חתיכה יחתוך הראש וימלח וגם אם היא נצלית עם הראש לא תיאסר התרנגולת, ע"כ.
    בשר שנשתהה במלחו כשיעור וניתן בכלי ונתרבה עליו הציר אין אוסר את הבשר גם אם נשתהה בו כי מוהל בעלמא הוא.
    בני מעיים כגון הדורא דכנתא והקיבה והכרכשתא והדקים גם אם אין בהן דם אין למולחם לכתחילה רק בכלי מנוקב כשאר בשר. אבל הכנתא דהוא השומן עצמו שקורין מטייר ושאר בני מעיים כגון הכרס והלב והכבד והריאה, אם מלחן בכלי שאינו מנוקב אסורים הם והכלי דדינן ככל בשר. אין חוששין למלוח בשר ובני מעיים יחד, אבל עופות ודגים אסורין למלוח יחד. אסור לחתוך בסכין שאוכלין עמו מבשר מלוח טרם שמדיחין אותו.
    יש להסיר וורידי דם ששוכבין בשומן הכנתא שקו' מטייר. הרוצה לצלות ראש טלה שלם ולצאת ידי חובתו, יסיר עצם שעל גבי המוח וינקוב הקרום שהמוח מונח בתוכו. וגידין שתחת הלשון ושבתוך הלחיים יטול או יחתכם שיזוב דמן בשעת צלייתו.
    שפוד שצלו בו בשר שלא נמלח ילבנו באור טרם צולין בו שנית. ואם צלו בדיעבד הכל מותר בין הבשר בין השפוד הן של עץ הן של ברזל, משום דנורא מישאב שאיב. נכון שלא לשהות צלי על השפוד כשמסירין אותו מן האש. וכן שלא לחתוך צלי רותח בסכין לראות אם נגמר צלייתו. וכן אסור לעשות כן לכבד בשעת צלייתו, ובדיעבד אין לאסור הסכין דוגמת השפוד.
    נכון שלא לחתוך בסכין דשחיטה אפילו דבר צונן, ואם חתך בעי להדיח מקום החתך. ואם חתך בו דבר רותח או חריף בעי קליפה. אין להשתמש מי מליגת תרנגולים במאומה.

    [ד] דין כבד וטחול
    כבד שצולין על האסכלא צריך לחתוך הסימפון שלו ולהסיר דם שבו ולהפוך החתך למטה. ואם לא חתך יחתכנו אחר הצלי'. ולבשלה אחר הצלי' אסור אם לא חתך מקודם שצולין אותו. ונכון לנוקבו בסכין מקודם או עם קסם בשעת הצלי', כדי שיזוב הדם יפה. ובשפוד סומכין על נקיבת השפוד. והרוצה לבשל את הכבד אחר הצלי' נכון לנוקבו שתי וערב. ומדיחין אותו אחר הצלי' קודם שמבשלין. ואם שכח ובשלה בלא הדחה מותרת. נוהגין שלא לבשל כבד כלל אלא צלוייה מעיקרא, דאסור להשהותו במלח מעיקרא כשיעור כדי לבשלו. לכתחילה אין צולין בשר וכבד יחד, ובדיעבד אין אוסרין, וה"ה במליחה.
    זה לשון התוספות: עוף עם כבדא בין דבוק בו בין אין דבוק בו ונמלחו יחד מותרין דדמו מישרק שריק וכבולעו כך פולטו. נתבשל עוף שלם עם הכבד שלימה צריך ס' ברוטב ושאר התבשיל כנגד כל העוף, וזורק את העוף דהוא נעשה חתיכה דאיסורא והשאר מותר. אבל חכמי מגנצא ושפירא הורו דלא צריך לבטל רק הכבד עם צירוף הרוטב לבשר העוף, מאחר דאין בשום עוף לבד ס' נגד כבד שלו. ואז גם העוף מותר והכבד לבד אסורה, וכן בי"ד דדין כבד כדין הלב, דבצלי העוף מותר ובקדירה צריך ס' נגד הלב. נצלה כבד עם העוף אפי' עדיין דבוקה לו, צריך לקלוף העוף מבפנים והשאר הכל מותר גם הכבד עצמו. כבד בפשטידא צריך ס' לבטלה, ואם דבק בחתיכה צריך ס' נגד אותה החתיכה ויזרקנה והשאר מותר. מנהג הוא להדיח הכבד ולמולחו בשעת צלייתו, ואין להשהותו במלח כלל בלא צלי. צלי.
    טחול דינה כשאר בשר אף לקדירה, דשומנא בעלמא הוא שקורין שומ"א, ואין בה איסור דם. רק צריך ליטול החלב עם הקרום שעליה ועם הגיד שבתוכה.
    ועל הנצלה בלא נטילת הקרום והגידין, השיב מהר"י סג"ל דצריך ס' דעל הדם חייב עליו כרת. וצריך נמי כדי נטילה דילמא לא מפעפע.

    [ה] דין הלב ודין הכוליא
    הלב קורעין ומוציאין הדם טרם מולחין או מבשלין. ומה שנוהגין לחתוך ערלת הלב כדי שיזוב דמו. אבל לאחר חיתוכו ומליחתו הרי הוא כשאר בשר גם לקדירה. ואם מלחו בלא קריעה קורעו בתר הכי. ואם נתבשל בדמו הוי דינו כמו חתיכת בשר שלא נמלח ונתבשל, ואסור הכל אם אין ס' נגד הלב.
    נתבשל העוף שלם כמו שהוא עם הראש וצואר והרגלים ונמצא הלב עדיין דבוק בו קולף את מקום הלב. והלב אסור וכל השאר מותר, דבכל עוף כשהוא שלם יש בו ס' נגד לבו.
    ואם נצלה או נמלח העוף עם הלב יזרוק הלב וקולף מקומו והשאר מותר אף אם אין ס' נגד הלב. וי"א דקורעי' הלב אח"כ וגם הוא עצמו מותר. ואם הלב היה דבוק בחתיכה קטנה ובשלה עם שאר חתיכות צריך ס' נגד החתיכה כול'. לב הנמצא בפשטידא דינו כדין כבד דפרישית לעיל. לב בהמה יש בו להחמיר יותר משל עוף דאין בשום דם של לב עוף כזית.
    כוליא אסור לבשלה בקדירה משום אל תטוש תורת אמך וחכמים נהגו שלא לבשלה. אמנם אחר צלייתה מותרת לבשל כמו הכבד. ואם נתבשלה הכוליא אחר שניקר מחלבה עם שאר בשר התבשיל כולה מותר, גם אם אין בו ס' נגד הכוליא, והכוליא אסורה. אכן אם הכוליא עדיין בחלבה הכל אסור גם התבשיל אם אין בו ס' נגד הכוליא. כוליא שהקטינה בדקה עד כפול, בגסה כעינבה בינונית (אסורה הבהמה).
    נהגו העולם להשליך את הענוניתא דוורדא מן הריאה, ואין בו רק מנהג ולא איסור.

    [ו] כל דיני ביצים
    ביצים צלויות או מבושלות בקליפתן אין חוששין לבודקם מן הדם ולאסור, רק הנמצא בהן פתאום. דאזלינן בתר הרוב דלית בהן דם, רק הטרופין בקערה מתוך קליפתן מאחר דאפשר לבודקם אין הולכין אחר הרוב וצריך לבודקם.
    המבשל הרבה ביצים או פירות יצננם במים טרם שינערם מן הכלי שבשלם בו. עיין הטעם לעיל. ואם ניערם בלי צונן ונמצא דם או אפרוח באחת מהן כולן אסורין אם אין בהן ס' כנגדה, ויש מצריכין ס"א.
    ואם נמצא בטרופות צריך ס' לבטל כל הביצה שבה האיסור. וכתב בספר אגודה בפרק אלו טרפות ואם הביצים עדיין בקערה ולא טרופות ונמצא דם באחת מהן יגביה חלמון הכשר וכל חלבון העולה עמו כשר. וכן יעשה לכל אחת הכשרות. ומה שישאר אצל אותה שיש בה דם אסור. שאם יגביה את האסורה אולי ישאר מחלבונה אצל הכשרות.
    ביצים של עוף טמא או של עוף טהור ונמצא בה אפרוח, כל זמן שהאפרוח בקליפתה יש בו איסור משום שרץ השורץ על הארץ. או דם במקום האסור ונתבשל עם ביצים אחרים או עם דבר אחר בין בקליפתו בין בלא קליפתו. הכל אסור עד שיהא ס' בהיתר. ואפילו אם נמצא דם בביצה צריך ס' בלא אותה ביצה האסורה.
    ביצים הנמצאים בתרנגולת נבילה אסורים. אם ספק מנבילה או משחוטה כשרים. תרנגולת שהיא ספק טריפה אם ילדה ביצים, שיחלא קמא אסור. דהיינו הביצים שהן במעים בשעת הטרפות אבל אותן ביצים שבאו לה מחמת שנזקק לה זכר אחר שאירע לה הספק כשרים הביצים וגם התרנגולת. דאם היתה טריפה לא היתה מתעברת וילדה.
    אין לוקחין מן הגוים ביצים טרופות בקערה דיש לחוש שטרפם כדי שלא יכיר היהודי. מ"מ אותן קוכלי"ן בל"א המגובלין עם ביצים מותר ליקח מהן ולאוכלן. דרוב עיסות נילושים מביצים שלימות ורובן אין בהן דם. דאנן נמי אין בודקין הצלויות דאזלינן בתר רוב. והנשים רגילות לבדוק כשטורפין למאכל חומרא יתירא היא, ועוד משום דאיפשר כדפי' לעיל. וכל מי שאין נזהר מפת של גוים אוכל אותן קוכלי"ן דקימחא עיקר דהיינו העיסה ומברך המוציא. ועל האובל"ט מיני מזונות ועיין לקמן.
    ויש נוהגין לבדוק הדם שיהא דוקא במקום האוסר כל הביצה ואם לאו מסירין טיפת הדם ושאר הביצה מותרת. והסימן להם זה החרוז: דם הנמצא חוץ לקשר, יזרוק הדם והשאר כשר. ואם על הקשר נמצא, נתפשט חוץ לא ירצה. אך אם הדם עליו יעמוד, ולא נתפשט רק שם יצמוד. לחכמים ככה הוא מסור, חלבון מותר וחלמון אסור. האמנה אני המלקט באומרים מימי לא ראיתי ולא שמעתי בשכונת מהר"י סג"ל וכן בכל מדינת ריינוס לבדוק אחר הדם ולהתיר הביצה, רק אוסרי' תמיד כל הביצה.

    [ז] דין תולעים
    תולע הנמצא באחת משרביטי קטנית או פולין שנתבשלו יחד, זורק אותה השרביט. ושאר השרביטין אם יש בהן ס' נגד השרביט התולע מותרין. קטניות או פולין שנטלין משרביטיהן ונתבשלו כשעדיין לחין נמצא בהן תולע שקו' מאדי"ן, צריך ששים לבטל טעם התולע. והיבשים אם נמצא בהן תולע שקורין ויב"ל, אף שבודאי בתלוש שרצו בהן צריך ששים לבטל טעם התולע. כללא דמילתא הרוצה לבשל קטניות או פולין ורוצה להחמיר נותן אותן למים רותחין כדי שימותו התולעים מיד. דבמים צוננים אולי יצאו מיד ונאסרין ואח"כ כשמבשלים ימותו, והוי כאילו אוכלם בקערה.
    פירות שנתבשלו ונמצא תולע באחת מהן. אם באותו פרי שנמצא בו התולע ס' כנגדו, זורק מעט קליפה מן הפרי עם התולע, ואותו הפרי גם הוא מותר. ואם אין ס' באותו הפרי נגדו, אז הפרי ההוא חתיכה דאיסורא וצריך בשאר הפירות ס' נגד כל הפרי שבו התולע. וכתב במרדכי דמשערינן ס' לבטל התולע, דוקא במים אשר נתבשלו בהן הפירות, והפירות גופייהו לא מסייעי' לבטל מפני שהן מינו. כתב באגודה אין לך פרי שהוא פחות מס' נגד תולעו, ודוקא בלא פירש. המבשל פירות לא יערם מן הכלי עד שיצננם כדפי'.
    תולעים שבבשר או בגבינה יש מתירין כשהן עדיין בפנים. וכשיצאו לחוץ אסורים. ואם נתבשלו עם הבשר או הגבינה מותר התבשיל גם אם אין בו ס' נגדו. והיינו תולעים הגדילים מחמת סירחון. אבל תולעים שנמצאין בבשר ובכבד ובדגים דלא באו מחמת סירחון אותן אסורים אפילו נמצאו בחתיכת דג, וכ"ש בבני מעיים.
    אם נמצאו תולעים בתוך הקליפה של הירקות הדחוקים בפנים שאין חלל במקומו שהיה יכול לדחוק ולצאת. וכן מבשלין קליות חטין שמוצאין תולעים בין קליפה לחטה, שניהם התיר מהר"ם.
    תולעים הנמצאים בבשר ודגים, כתב ראבי"ה אפילו פירשו לגמרי מותרים. תולע שנמצא במוח ולא חזינן קורט דם מבחוץ ולא רושם מותר. שרץ מותר לשרוף ולאוכלו משום רפואה.
    זבוב הנמצא בתוך קדירה אם נפל בכלי ראשון צריך ס' נגד הזבוב. ואם הסירה בכף והחזיר הכף בקדירה צריך ס' נגד הכף. ודוקא כשהסירה בכף ריקנית אבל אם הכף מלא מן הרוטב שיש ס' נגד הזבוב מותר. ואם שפך הזבוב מן הקדירה מותר הכל, דכל זמן שהיא בקדירה בטל בס' וכשנפלה תוך הקערה הוי כלי שני. ואם נפל הזבוב קודם נפילת הרוטב אוסר את הקערה בכדי קליפה, אך אין דרך שתפול קודם הרוטב ומספיקא יש להתיר. ואם היה הזבוב תוך הקערה תחילה ושפך הרוטב עליה הכל מותר. ואם נמצא הזבוב בתמחוי אמרינן שם נפלה וכלי שני הוא ואין מבשל והכל מותר בין מה שחילק כבר בין מה שעדיין בתמחוי, גם אם אין בו [ס'] נגד הזבוב. לכן צוה מהר"י סג"ל שלעולם ישפוך הלפתן לתמחוי טרם חולקים כדפי' לעיל.
    תולעים הגדילין במים בכלים או במכונסין בקרקע הן מותרין כל זמן שלא פירשו ואפילו מתים. יבחושין קטנים הגדילים ביין ובשכר מותרין לשתותן בעודן בתוכם, ואם סיננן ופירשו אסורים. לכן אין לסנן בלילה דילמא פירשו ויחזרו ואין רואה.
    תולעים שבקמח שהותלעו מחמת חום שקו' מילווא"ן מחמירין לאסור כל הקמח, דחיישינן שמא פירשו לדופן הכלי וחזרו. ולא דמי לתולעים שבמשקין כדלעיל, דהתם רביתייהו כל זמן שהם בפנים הכלי או הבור.

    [ח] כל דיני בשר בחלב
    בשר תפל שנפל לחלב צונן ג"כ תפל, ר"ל שאין אחד מהן מלוח אין לאסור רק שנשתהה שם יום שלם. וכן אם נפל הבשר לשום איסור אחר צלול שאין מלוח שום א' מהן שניהם מותרין אך הבשר צריך הדחה במים. ואם הבשר מלוח שניהם אסורים. אבל אם צלוי או מבושל אפילו אין מלוח ואפילו צונן, הבשר אסור והחלב מותר ומיהו הבשר סגי בקליפה. ואי אית ביה פילי פי' בקעים אפילו חי לא סגי בקליפה. וכן אם מתובל בתבלין אסור. ובשר שלא נמלח רק קצת לצורך צלי וציר נוטף ממנו על גבינה אסור.
    ובשר שנמלח או הגבינה ונתייבשו מבחוץ ושוכבין זה אצל זה מותר, אך צריכין הדחה. וכן אם הודחו כשהן צריכין ועדיין לחין אין אוסר עד שיהו לחין מחמת מלח. וכן הדין בבשר כשרה ונבילה כשהן נוגעים יחד. בשר וגבינה שניהם מלוחים ושוכבים יחד שניהם אסורים. הא' תפל והשני מלוח, התפל אסור. וידיח המלוח במקום שנגע בשני והוא מותר.
    קיבה ששהתה עם העור במים, אין לאסור רק כי שהה שם יום שלם. נמלגה תרנגולת בקערה חולבת שניהם מותרים, דכלי שני לא מבשל. חתיכת בשר הבלוע ונאסרה מחלב שאין בה לבטלה ונתערבה אף באלף לא בטלה. מי חלב שנשפכו לתבשיל ואין בו ס' לבטל, מותר להוסיף עליו מים כדי לבטלו. וכן חלב שנפל לתבשיל דעוף ויש בחלב נותן טעם מרבה עליו מים ומבטל הטעם, דאיסורי דרבנן הן.
    טיפת חלב שנפלה על דופן הקדירה של בשר שלא כנגד הרוטב, אם הוא כנגד האש הכל מותר גם הכלי. ושלא כנגד האש הכלי אסור. ומה שבתוכו מותר ויערה התבשיל במקום אחר שלא כנגד הטיפה. ואם נגד הרוטב נפלה ויש ס' נגד הטיפה אפילו שלא כנגד האש הכל מותר. ואם נשפך רוב חלב אין להתיר אפילו שכנגד האש ואפילו נגד הרוטב אא"כ בביטול בס'. ואם הפסד מרובה או שעת הדחק כגון ע"ש ועיו"ט מתירין ע"י ס' אף שלא כנגד האש ואף שלא כנגד הרוטב. ויוציא התבשיל דרך שולי הקדירה ולא דרך פיה, וטוב יותר להמתין עד שתצטנן הקדירה.
    טיפת חלב שנפלה על חתיכת בשר שבקדירה והיא יבשה שוכבת למעלה ולא נגעה לרוטב, נתבטל הטיפה בס' של החתיכה. אכן אם מקצת החתיכה בתוך הרוטב, כל הרוטב ושאר התבשיל מסייע לבטל בס'.
    טיפת חלב שנפלה על כיסוי קדירה של בשר, יש לו דין כמו הקדירה כנגד הרוטב והתבשיל מותר וילבן הכיסוי, ואם של חרס ישבר. טיפת חלב רותח שנפל על כלי או סכין צונן א"צ כי אם לגרר במקום שנפל הטיפה, כי החום פסק בנפילה. והא דאמרינן עירוי ככלי ראשון לחומרא היינו שפיכת הקילוח אבל כה"ג לא. ודוקא שנפלה על הקתא, אבל נפלה על הברזל נועצה בקרקע י' פעמים.
    נתיישבה קדירה של חלב ברוטב חם של בשר שנשפך בקרקע או איפכא מהר"ם מתיר. ורבינו יחיאל מצריך ס' נגד מה שאומדין שהיה עדיין מן הרוטב בעין שלא נבלע עדיין בקרקע. נתבשל בשר בקדירה חולבת ובצידה עוד קדירה של חלב והגיס שניהן בכף אחד אסורים במשהו ולא מהני ביטול, דטרם שאוסר הוי בשר בחלב.
    מחבת חולבת תחת מרחשת של בשר או איפכא הזיעה עולה ונבלע בעליון ואוסר את הכל. אין להניח כד כותח וכד מלח לנגוע יחד, שהמלח הוא שואב. וכד חומץ מותר שאינו שואב ועל כל פנים יש להרחיק מליפול מזה תוך זה. מעשה בכל יום שנותנין מלח בקערה חולבת ומולחין בו בשר או איפכא דאין מליחה לעץ.
    דגים שעלו בדיעבד בקערה של בשר או נתבשלו בכלי שהודח יפה שלא נשאר בו שום ממשות בשר אותן דגים מותרים ליאכל בכותח. וכן הדין בביצים או ירקות וקטניות שנתבשלו בכלי של בשר בדיעבד גם אם הכלי בן יומו, מותרים למאכלי חלב, או איפכא. וכן אם הוחמו מים בכלי בשר מותר ללוש בהן עיסה לאכול הפת בכותח, או איפכא. אבל בכלי גוים גם אם אינו בן יומו אסור ללוש לכתחילה עיסה עם המים שחימם בהן, ובדיעבד שרי.
    קערות בשר שהודחו בכלי חולבת או איפכא אפילו במים רותחין. אם אין אחד מהן בן יומו גם אם אכל היום רוטב חם של בשר רותח, רק שהמחבת אינה בן יומו ואין שום אחד מהן מלוכלך בשיור מאכל מותר הכל. קערה שנמצאת אצל שאינה מינה והאחד ידוע שהיא בת יומא והשני ספק ב"י, וכולם נקיות אין לאוסרם דמחזקינן כל אחת הודחה כדינה ואח"כ נתערבו.
    לכתחילה אין לאפות פת צד פשטידא או פלאדין אפילו הם מכוסים. ובדיעבד אם התנור גדול ופיו פתוח וקרקע התנור אינו משופע שידוע שלא זב המרק תחת הפת, אז הפת מותר הן לחלב הן לבשר. וכן דין פת שנאפה עם בשר צלי. אבל אם יכול לזוב המרק לתחת הפת אסור לאוכלו אפילו עם מלח. אבל פשטידא ופלאדין יחד אין נוהגין לאפות כלל.
    צנון או כל דבר חריף כגון שומין או בצלים או ראשי כרתין שנחתכו בסכין של בשר אסורים לאכול בכותח או איפכא. ואם נחתכו ונתנם בתוך קדירה רותחת יבטל טעם סכין שהוא מועט אם ס' בקדירה נגדו. צלה דג עם בשר בתנור אסור לאכול דקשה לדבר אחר.
    ביצים גמורות בחלבון וחלמון ובקליפה נמצאו בתרנגולת שחוטה, אף אם עדיין מעורות בגידין מותר לאכלן בחלב. אבל בלא קליפה אסור ליאכל בכותח דמיתקרי בשר, וצריך שרייה ומליחה כשאר בשר.
    אכל בשר אפילו של עוף לא יאכל גבינה אח"כ עד סעודה אחרת. חסידים הראשונים והאידנא ממתינים ו' שעות, והמנהג להמתין שעה אחת. ונכון להחמיר גם הלועס לתינוק אע"פ שלא אכל, דהא מ"מ מושך טעמא. ודוקא בשר בעין אבל מטוגן בשומן או שלוק אז דינו כבשר אחר גבינה וסגי בקינוח והדחה. אכל גבינה ובעי לאכול בשר מיד, צריך קינוח הפה והדחת ידים. וצריך להסיר פתיתי פת דגבינה ולהביא פת אחרת.
    ונכון ליזהר שלא ישתו מכוס אחד באוכלם בשר וגבינה לאו משום איסור רק הכירא בעלמא. ואם אוכלים שניהם על שלחן אחד צריך מפה מיוחד לכל אחד, או שום היכר אחר שלא ישכחו ויבאו לאכול יחד.
    נמצא חתיכות דקין בתוך קיבה שהעמידו ממנה גבינות אם מתחילה היה הקיבה ס' נגד הדקין מותר.
    כף שנתחב לשאינו מינו ובא לשער ס' כנגדו להתיר אינו צריך ס' נגד כל הכף רק נגד מה שנתחב מן הכף לתוך הקדירה, אפילו אם הוא של מתכת לא אמרינן חם מקצתו חם כולו והלך בליעותיה בכוליה. אך בס"ה כתב וצ"ע בכף של מתכת אם הכף בן יומו ויש ס' בקדירה כנגד מה שנתחב מן הכף התבשיל והקדירה כשר הכף אסור, ואם אין ס' הכל אסור אפילו בהנאה. אכן הכלי מותר לתת בתוכו צונן או פירות אע"פ שבלוע מאיסור הנאה. ואם אין הכף בן יומו אף אם אין שם ס' התבשיל והקדירה מותרין והכף אסור. נשפך התבשיל אחר שנתחב הכף וספק אם היו בו ס' מעיקרא מחמירין לאסור מספק כר"ת. אם הוסיפו מים לקדירה אף בלא מתכוין אחר שנתחב הכף יש מחמירים שלא יצטרפו להשלים ס' לבטל האיסור.
    בן יומו ר"ל אם נשתמש בו תוך מעת לעת. נכסה קדירה בכסוי שאינה מינה צריך ס' נגד כל הכסוי. נאפה פשטידא או פלאדין תחת כיסוי שאין מינו אפילו של חרס ואפילו בן יומו גם לא ליבנה מקודם, התיר ר"י בר שמואל דאין ריח ופיטום בכלי, רק שלא נגע למעלה בכיסוי.

    [ט] בכאן אחל דיני כחל
    כחל הרוצה לצלותה בעי לקורעה שתי וערב מעיקרא, ואם נצלה בלי קריעה מותר בדיעבד. ולבשלה בעי קריעה שתי וערב ולטוח בכותל. ודוקא לבדה בלא שום שאר בשר עמה. ואם לא נתקרע אסור בבישולה אף בלא שום שאר בשר עמה. מנהג יפה שלא לבשל שום כחל כלל גם אם קרעה שתי וערב וגם טוח בכותל ואפילו נתייבשה.
    אין חילוק בין כחל מבהמה חולבת או שאינה חולבת או של מניקה ושאינה מניקה.
    נמלח או נצלה כחל עם בשר אין לאסור בדיעבד בכלי מנוקב, אך ידיח הבשר היטב ולכתחילה מחמירין.
    שפוד שצלו בו כחל אסור לצלות בו בשר טרם מלבנו.
    קורעים הכחל ועושין ממנו פשטידא, ואין אופין אותה במחבת רק בקרקעית התנור. ואם בדיעבד נאפית במחבת והיתה מעיקרא קרוע, גם אם שאר בשר נחתך עם כחל בתוך הפשטידא המחבת והפשטידא מותרי'.
    כחל שנצלה חותכין לכתחלה בסכין דבשר ומניחין אותה בכלי בשר גם אם יש בשר שם שנוגע בו דיש לה כל דין בשר וה"ה אם נתבשלה. כחל שנתייבשה ונתבשלה עם בשר אין לאסור בדיעבד. מולייתא בשר חם על גבי מולייתא כחל חם מותר בדיעבד.

    [י] דברים לנו בדין מליגה מולגין התרנגולים דוקא בכלי שני, ואין מערין עליהן הרותחין מן כלי ראשון. ואם שגג ועירה מכלי ראשון וכרס או רגלי העוף למעלה אסור כדי קליפת העור ולא יותר. ואם להפך הנוצות מגינין מן הרותחין והכל מותר.
    נוהגין העם להדיח בית השחיטה קודם המליגה, וגם לקשור בית הצואר שלא יכנס מים לגוף. ואם לא עשה מותר בדיעבד. ואם חוזר פעמיים למי המליגה, אין לאסור בדיעבד.
    נמלגו תרנגולים בכלי שני ומצאו אחת נתנבלה ביניהם הכשרים מותרין, דכלי שני אינו מבשל. וה"ה נמלג בכלי חלב.
    מהר"י סג"ל לא הנהיג שום מליגה בכל תפוצות ריינוס בכלי שני. ואפילו לנישואין ולברית מילה שהרבו בעופות לא מלגו, אך הרבו נשים לתלוש הנוצות או השליכום לצוננין ומועיל להסרת הנוצות.

    [יא] דין איסור הריח
    אם ריח מילתא היא או לאו, ואי לכתחילה או גם דיעבד רבו בו הדיעות. לפיכך נקיי הדעת נזהרין כשצולין בשר עם הפת או גבי בשר גוי, או פשטידא או פלאדין עם הפת, אז משימין הפת למעלה אל תוך התנור רחוק מכל הנ"ל, ובענין שלא יזוב שום מרק מהן תחת הפת. ומניחין דברים המריחין לפנים בפי התנור ומניחין פי התנור פתוח, דאז גם אם מפטמין יצא הריח לחוץ ונשאר הפת נקי מכל ריח לאוכלו בהיתר או לבשר או לחלב. ויש לנהוג כן גם בצליית דג עם בשר דקשה לדבר אחר בסמ"ק. חמץ ומצה התיר ר"ת בדיעבד.

    [יב] בישולי גוים והיתר חיתויין
    פת של ישראל הנאפה בתנור של גוי ולא חיתה ישראל בגחלים ואף קיסם לא השליך לתוכו, הפת אסור אפילו בדיעבד. ואם למכור לגוים אסור בעודו שלם כי אם בחתיכות, אך לפועליו גוים מותר לתת. ואם ספק לו אם חיתה או השליך קיסם מותר דספיקא דרבנן לקולא. ואם סמוך לשבת דלא אפשר בחיתוי עם חשיכה טוב למוכרו בדבר מועט לגוי והוא יאפנו בשבת.
    כל זמן שהפת בתנור מועיל כח ישראל בחיתוי, ואפילו היה התנור רק חם והפת משביח מכח החום, אם מחזירו יחזירנו ויחתה, וכל זה משום איסור בישולי גוים. אפה ישראל על ידי חיתוי ואח"כ אפה ישראל באותו תנור בלא חיתוי, תלינן שמועיל חיתוי ראשון כל זמן שקיים חום מאור הראשון, דהיינו כל ימי השבוע עד יום ראשון, אם לא אירע יו"ט שלהם בינתים.
    רבים מורי' היתר להנזהר מפת ש"ג כשהולך בדרך ששעת הדחק הוא לו ורשאי בו. הנזהר מפש"ג טוב לבצוע על היפה גם אם היא פת של גוים. ואמר מהר"י סג"ל הואיל והתחיל בהיתר כל הסעודה יכול לאכול מאותו הפת.
    עיסה הנילש ביצים ונאפה מותר לקנות מגוים, דאין בביצים ההם איסור בישולי גוים דקימחא עיקר ומברך המוציא, וכן עיין לעיל. ואמר מהרי"ל מיהו הני אובלט גובלא בעלמא ואית בהון משום בישולי גוים. וישראל שעשאן מברך עליהן שהכל. פשטידא של דגים אסור משום בישולי גוים, ולא דמי לאובלט אף למ"ד דאין בהן משב"ג, דהכא נאפה טרם נבלע בקימחא, ואובלט נאפה בתערובת.
    ור"י התיר לאכול הנזהר מפש"ג בקערה עם שאין נזהר, ואין חושש לתערובת הפת.
    ולא אסרו פת משום ב"ג אך חמשת המינין שהן חיטין ושעורין כוסמין שיבולת שועל שיפון שקו' ראוקן. אבל של קיטנית ואורז ודוחן אינן בכלל פת סתם.
    כל דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי ועולה על שלחן מלכים לאכול בו את הפת, כגון בשר וביצים ודגים ירקות יש בהן משום בישולי גוים. ודוקא שיש בו אלו ב' צדדין עולה ע"ש מלכים ואינו נאכל כמו שהוא חי, אבל בצד אחד אין בו משום ב"ג. קליות וכן דבר מעושן או מלוח אין בו משום ב"ג. והקליות שגוים מבשלין בביתם מותרין, דלא גזרו משום שאין אדם מזמן חבירו עליהן. ומהר"י סג"ל השיב בתשובה דרבו מה"ר אברהם מווינא ז"ל אמר ליה דנוהגין להזהר מהם, והתיר להם שקנה שמש הקופה בשגגה בדיעבד וצוום למנוע מהם להלאה. דגים מלוחים אין בהן משום ב"ג. ואם צלאן בדיעבד על אסכלא של גוי מותר דסתם כלי גוים אינן בני יומן, ולכתחילה אסור. שכר אין בו משב"ג.
    קדירה שהניחה השפחה על האש ונתבשלה כמאכל בן דרוסאי, אסור באכילה. והכלים צריכין הגעלה, ואם של חרס ישבר. אע"ג שהדליק ישראל האור לא תתן השפחה ע"ג האש, ומותרת השפחה לנערה כשנתנה יהודית. וכל זמן שהעבירה מן האש טרם נתבשל צריך יהודים להחזיר ע"ג האש, ולא מועיל חיתוי גם בפת. וכן השולח מחבת עם בשר לתנור של גוי לצלות, צריך היהודי לתת המחבת תוך התנור במקום שראוי להתבשל שם ולא מהני חיתוי, וצריך להיות שומר שלא יחליף נבילה תחתיו. ויהיו נזהרין שלא תשכים השפחה להביא אש מבית גוי לבשל אצלו כמאכל ב"ד טרם חיתוי, אך אם נשאר מאמש קצת אש והוסיפו אין לחוש. גוי או שפחה משרתת בבית יהודי ויודעים מנהג ישראל בהדחת בשר ומליחתו, ודין מליגה וכה"ג, ועוסקין במלאכה, וישראל יוצא ונכנס דיו, דמרתת לאסור. ואי הזהיר אותם שלא לעשות דבר רק בישראל עומד על גבן, והחציפו ועושין בלא רשות אין מועיל יוצא ונכנס, דגילה דעתו דאינו מרתת.
    פירות שכובשין גוים בדבש אין בהן משב"ג, אפילו שלקן בכליהם מותר, וכן כשמרתיחין דבש בכליהן להסיר השעוה.

    [יג] איסור חלב נבילה וטריפה ואיסור טומאה
    בישל היתר בקדירת איסור שהיא בת יומא, כגון בקדירת הגוי כל התבשיל אסור, דדין כל הקדירה חתיכת איסור. ואם אינה בת יומא התבשיל מותר דנ"ט לפגם. אכן לכתחלה גם כן אסור לבשל בה דגזרינן דאינה בת יומא אטו בת יומא.
    חלב חיה מותר היינו דוקא חלב המכסה את הקרב וחלב דכליות. אבל שאר חלבה צריך לנקר כשל בהמה, ויסיר גיד הנשה עם חלבו.
    נמלח בשר שחוטה עם בשר נבילה אפילו בכלי מנוקב אסור אפילו מספק. דגים טהורים וטמאים שנמלחו יחד אותם הנוגעים בטמאים אסורין והשאר מותרין.
    ברחת המלוכלכת ברוטב אסור להוציא עמה הפת, ואם הוציא עמה בעי קליפה.
    קערה מלוח בה טומאה, ואחר שהוסר ממנה שאבו עמה מים חמין ונתנו לקמח ללוש בהן עיסה, ולא היה ס' במים נגד הקערה שהיתה בת יומא, סגי בס' עד כדי קליפה מן הקערה.
    עכברא שנמצאת בתוך חומץ או בשאר כל משקין ולא איתמרטט משליכין אותה והמשקה מותר. וכן חלב או נבילה שנפלו ליין משליכין האיסור והיין מותר. ואם נפלה בשומן מהותך של אווזא אם שופכין שומן רותח יום יום לאותו כלי הכל אסור. וכן בימות החמה דהוא נמס ורך ומנענע ממקום למקום אסור כולה אף אם הוא צונן. אבל בימות החורף שהוא קשה יטול כדי נטילה סביב העכבר והשאר מותר. כדי נטילה הוא עובי אצבע. וכתב בי"ד שיעור קליפה הוי בעובי רוחב אצבע.
    דבש שלנו שרי גם אם נשרץ מעוף טמא והוא דבש דבורים שאין לו שם לווי רק דבש סתם. אברים של דברים /דבורים/ גם אם רואין אותן בדבש אין אוסרין.
    בשר חם שהוא משחוטה למטה ועליו בשר נבילה צונן אפי' חי אפי' אינה מלוח נאסרה הכשירה דתתאה גבר להפליט את העליונה וקולט ממנה. כ"ש אם בשר נבילה חם למטה ושחוטה צוננת למעלה ונאסרה מן התתאה דגבר. ואם הצונן למטה בין שחוטה בין נבילה והעליונה רותחת השחוטה כשירה, דאין התחתונה שהיא צוננת בולע מחם שעליה ומיהו קליפה בעי כשהחם למעלה.
    אסור לשפוך מכלי שיש בו שומן כשר לנר הדולק מחלב טריפה.
    דג טמא הנמצא מבושל בדגים טהורים משליכו והטעם בטל בס'. ואם ידוע שהיה בו דג טמא ולא יוכל להכירו להוציאו כולן אסורים, דבריה הוא, ואפילו באלף אינה בטילה. ואם הוא מרוסק אין עליו דין בריה ובטל בס', ומ"מ זורק האיסור אם מכירו. שרץ שנתבשל עם הדג הדג נאסר ולא סגי בס' לבטלו. דג טמא במעי דג טהור אסור, ודג טהור הנמצא במעי דג טמא מותר.
    גדי שצלאו בחלבו החלב (הוא) מפעפע ואוסר כולו, אבל שומן הגיד אינו מפעפע וקולף מקומו ואוכל השאר.
    נבילה טפל והכשרה מלוח ידיח מקום הגעת כשירה בנבילה ומותרת, ואם איפכא הכשרה אסורה.
    נתחממו מים בכלי גויים אע"פ שסתמן אינן בני יומן אסור ללוש בהן עיסה לכתחלה. ואם בדיעבד נילש אין לאסור, דהא אוכלין פת של גוים דמחשבינן דיעבד. ישראל הנותן תבשילו בתוך כליו לגוי להוליכו עמו לביתו, יצונו שישייר בכלי שיור התבשיל ויביאו בו ביום.
    סכין של גוי וחתך עמו צנון או שומין או בצלים או ראשי כרתין צריך ס' בתבשיל כנגד כל הירק, דירק עצמו נעשית נבילה. ומה שאנו אוכלין שומין או בצלים ודומיהן שזנבותיהן נחתכין בסכין של גוים, לפי שהזנבות אינן חריפין. וי"א גם על ירק דצנון שאינו חריף. אם חתך עמו לפת מתחילה רשאי לחתוך בו צנון שנתבטל טעם הסכין בלפת. אבל קפלוט שקו' קאפוש או ווישקרוט, וכן כל דבר שאינו חריף ונחתך בסכינו של גוי לא בעי רק הדחה.
    בהמה הנשחטה ונמצאת טריפה חלבה אסור כחלב בהמה טמאה, וכן ביצי עוף טהור שנטרף אסורין כביצי עוף טמא. לכן הרוצה לשחוט בהמה חולבת יזהר שלא לעשות שום גבינה מחלבה. ושלא לאכול החלב לפחות ג' ימים סמוך קודם שחיטתה, דאי נמצאת טריפה אסורין למפרע כל הבא ממנה תלתא הימים. והנעשה ממנה מקודם לכן מותר, והיינו דוקא סירכא דאמרי' לתוך ג' ימים נסרכה. אבל אם נמצא טרפות הגוף כגון יתרת

    Posted 4 years ago #
  29. popa_bar_abba
    can't stop tweeting

    Chayey odom:
    אבל במי שנהג תמיד להמתין בין אכילת בשר לחלב ו' שעות, ועכשיו מפני חולשתו רצה לנהוג כהמקילין להמתין רק איזה שעות, כיון דלכל הדיעות, אין האיסור רק מחמת סייג וגדר, ואם כן מהני לזה התרה להמקילין בסי' ט

    At the time the Chayey odom lived, there were well established minhagim which held various amounts of hours, as the rema notes. It is completely probable that these are the minhagim he refers to. And that the history of their development is as the taz and shach describe.

    I note that according to no current minhag can you just bench and wash again, as is min hadin according to the rishonim of not eating in the same seudah. And therefore chayey odom does not consider the possibility that somebody might be matir neder and start just benching and not waiting at all. If, as you posit, chayey odom is referring to the alternative shittos in the din of the gemara--not the minhagim of his time--then he should discuss that as well, particularly since that is how the rema paskens min hadin.

    I see nothing in this which implies that anyone holds those minhagim are m'dina d'gemara.

    Posted 4 years ago #
  30. Sam2
    The Even-Keeled and Erudite Shmuely Wollenberger from Las Vegas

    Just my Hapence and PBA: The Rabbeinu Yerucham saying three hours is the most famous Ta'us Sofer in the history of T'uyos Sofer/T'uyos Had'fus. He never said 3 hours. In fact, there is a Cherem on reprinting the original page of the Rabbeinu Yerucham because of this typo and many publishers over the centuries have actually died shortly after reprinting it.

    Posted 4 years ago #
  31. shmoel

    So how do the Yekkes get away with 3 hours and the Dutch with 1 hour?

    Posted 4 years ago #
  32. rebdoniel
    Modern/Open Orthodox

    Bein seuda l'seuda is obviously governed by local convention and not halakha. Halakha does not tell you when to eat your meals. Rama says that in Poland, they only waited one hour and the whole inyan is to not eat meat and dairy in the same meal. He maintains that, according to the letter of the law, one may eat a meat meal, recite Birkat Hamazon and then immediately begin a dairy meal. While the minhag developed to wait some period of time, this is just a minhag . In addition, it is noteworthy that the Rambam says one should wait about 5.5 hours, not 6 hours, which leads some to say that 5 and a half hours suffices. There is obviously much diversity on this matter, which results from the fact that there are little, if any, actual halakhic requirements.

    Posted 4 years ago #
  33. just my hapence
    a penny for your thoughts, minus some change

    Sam2 - I find it far more likely that the 6 hours is the To'us, as the mistake of printing 'Shalosh' as 'Shesh' requires only that the printer miss out a lamed, whereas the reverse would need the addition of an entire word as well as the letter 'lamed' (and the invention of a rashi). Occam's Razor says that R' Yerucham had a rashi we do not (which is not at all uncommon amongst Rishonim) and that a printer missed out a letter. It requires fewer assumptions than positing that a printer a) put in a letter that was not there, b) put in a word that was not there and c) invented a rashi that was not there. I have also never heard of your cherem and the fact that the 'gimmel' girso appears in all modern defusim surely would imply that such a cherem does not exist. I would like documented instances of printers dying after printing it, please, rather than just saying it.

    PBA - Thanks for the Maharil, I guess I must have been misremembering. However, I do disagree with your interpretation of the Chayei Odom as he refers to them not simply as minhogim, but as 'dei'os'. This means, to my mind anyway, that they are based not simply on practice but on actual shittos. When I asked my Rov he said that mistomo the Chayei Odom is referring to R' Yerucham. I'm still trying to chase down that Mabit for you, by the way...

    Posted 4 years ago #
  34. popa_bar_abba
    can't stop tweeting

    Bein seuda l'seuda is obviously governed by local convention and not halakha. Halakha does not tell you when to eat your meals. Rama says that in Poland, they only waited one hour and the whole inyan is to not eat meat and dairy in the same meal. He maintains that, according to the letter of the law, one may eat a meat meal, recite Birkat Hamazon and then immediately begin a dairy meal. While the minhag developed to wait some period of time, this is just a minhag . In addition, it is noteworthy that the Rambam says one should wait about 5.5 hours, not 6 hours, which leads some to say that 5 and a half hours suffices. There is obviously much diversity on this matter, which results from the fact that there are little, if any, actual halakhic requirements.

    The above is not correct. You are still confusing the shittos. There is a machlokes rishonim whether bein seudah l'seudah is physical seudos or an amount of time, ie. 6 hours.

    Rema paskens like the first one, but notes a minhag to wait 1 hour anyway. He ultimately notes that the proper ashkenazic minhag is to wait 6 hours like the second shitta. (89:1 see taz, shach ad locum)

    It is not obvious at all that local custom (nor avi weiss custom) plays any part, and is also incorrect.

    If you are interested in sephardic minhagim, you are required to wait 6 hours min hadin it would appear, since the mechaber paskens like the second shitta that bein seudah l'seudah is an amount of time, ie. 6 hours.

    Posted 4 years ago #
  35. popa_bar_abba
    can't stop tweeting

    More updates:

    I did find your source.

    Ok, so there is a shitta in the pri chodosh that the 6 hours are shaos zmanios, and in the winter they are shorter. Thus, he says in the winter if you eat meat in the morning, you can eat cheese for lunch even though it is only approximately 4 hours. See pri chodosh 89:6

    ומיהו לאו דוקא שש שעות כגון בחורף שהימים קצרים כל שאכל בשר בשחר מותר לאכול גבינה בסעודת הצהרים... אע"ג דליכא בין אכילה לאכילה אלא
    כמו ד שעות בקירוב

    I would probably have read this to mean that you always use shaos zmanios regardless of what time of year it is or where you live, and that it would be a chumra in the summer in alaska to wait 12 hours.
    However, I did find your source.
    Mizmor L'dovid, authored by Rav Dovid Pardo (1718-1792, Rav of Sarajevo, Rosh Yeshiva of Chesed L'avrohom in Jerusalem, Mechutan of the Chida).
    In his peirush on shulchan aruch, http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8211&st=&pgnum=126&hilite=

    He apparently reads the Pri Chodosh differently than I did, and understands that the pri chodosh is determining that since in the winter 6 shaos zmanios is 4 hours, it would not make sense to have different amounts of time in different times of the year and places, so it is always 4 hours min hadin.
    He says this is the source of the 3 hour minhag, and that these people יש להם קצת על מה לסמוך.

    I saw these sources in an OU bulletin, (http://www.oukosher.org/pdf/Daf20-1c.pdf)which says that Rav Schwab was very happy when he saw this, even though he still encouraged people to adopt 6 hours when they got married. The piece explains how 4 becomes 3 also.

    Posted 4 years ago #
  36. rebdoniel
    Modern/Open Orthodox

    If local custom weren't a factor, then a significant portion of Ashkenazim wouldn't wait only 3 hours and an old Sephardic community wouldn't wait only 72 minutes.

    Minhag is a function of context and geography as much as it is a function of text.

    And for the record, I wait 72 minutes, which is the practice of the Sephardic Jews of the Spanish and Portuguese minhag, which is the original Sephardic way.

    Posted 4 years ago #
  37. rebdoniel
    Modern/Open Orthodox

    And, what does Rabbi Avi Weiss have to do with this discussion? AFAIK, he waits 6 hours like other Jews from non-Yekkishe Ashkenazic backgrounds.

    Posted 4 years ago #

RSS feed for this topic


You must log in to post.