בלימוד תורה לנשים ישנם דברים שנשים חייבות ללמוד בשביל לדעת (לא כמצוות תלמוד תורה), יש דברים שהן לא צריכות ללמוד אך מותר להן, וישנם דברים שאולי אסור להן ללמוד.
בדף זה נעסוק במקור לפטור נשים מלימוד תורה, ובדברים שנשים חייבות ללמוד.
ובהמשך נעסוק בע"ה בדיון על דברים שאולי אסור לנשים ללמוד.
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף כט עמוד א
כל מצות הבן המוטלות על האב לעשות לבנו - אנשים חייבין, ונשים פטורות… האב חייב בבנו למולו, ולפדותו, וללמדו תורה, ולהשיאו אשה, וללמדו אומנות; וי"א: אף להשיטו במים
ללמדו תורה. מנלן (=מנין)? דכתיב: ולמדתם אותם את בניכם. והיכא דלא אגמריה (לימדו) אבוה - מיחייב איהו למיגמר נפשיה (=עצמו), דכתיב: ולמדתם. איהי מנלן דלא מיחייבא? דכתיב: ולימדתם ולמדתם, כל שמצווה ללמוד - מצווה ללמד, וכל שאינו מצווה ללמוד - אינו מצווה ללמד. ואיהי מנלן דלא מיחייבה למילף (=ללמד) נפשה? דכתיב: ולימדתם ולמדתם, כל שאחרים מצווין ללמדו - מצווה ללמד את עצמו, וכל שאין אחרים מצווין ללמדו - אין מצווה ללמד את עצמו. ומנין שאין אחרים מצווין ללמדה? דאמר קרא: ולמדתם אותם את בניכם - ולא בנותיכם.
רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה א
נשים ועבדים וקטנים פטורים מתלמוד תורה, אבל קטן אביו חייב ללמדו תורה שנאמר ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם, ואין האשה חייבת ללמד את בנה שכל החייב ללמוד חייב ללמד.
1. הגמרא מזכירה שלושה דברים שקשורים ללימוד תורה ושנשים פטורות מהם.
מה הם שלושת הדברים (העזרי ברמב"ם)?
א.
ב.
ג.
רמ"א יו"ד סימן רמו'
ואשה אינה חייבת ללמד את בנה תורה, ומ"מ אם עוזרת לבנה או לבעלה שיעסקו בתורה, חולקת שכר בהדייהו.
2. אמא שרוצה ללמד את בנה תורה, האם מותר לה? והאם תקבל על כך שכר?
3. בשולחן ערוך (אורח חיים סימן מז סעיף יד), נפסק שנשים מברכות ברכת התורה, ואכן כך אנו נוהגים. האם זה מתאים למה שלמדנו למעלה (הזכרי בנוסח הברכה)?
4. בפירוש המגן אברהם על השו"ע כתב:
דהא חייבות ללמוד דינין שלהם, ועוד דחייבות לומר פרשת הקרבנות כמו שחייבות בתפלה וא"כ קאי הברכה על זה.
כיצד זה עונה לקושי שראינו?
5. לפניכן מספר מקורות על דברים שנשים חייבות ללמוד, קיראו את המקורות ואח"כ סכמו בקצרה מה הם התחומים שאישה מחויבת ללמוד ומדוע.
א. רמ"א יורה דעה סימן רמו
חייבת האשה ללמוד דינים השייכים לאשה.
ב. ספר חסידים סי' שי"ג
חייב אדם ללמוד לבנותיו המצות כגון פסקי הלכות, ומה שאמרו שהמלמד לאשה תורה כאלו מלמדה תיפלות זהו עומק תלמוד וטעמי המצות וסודי התורה אותן אין מלמדין לאשה ולקטן, אבל הלכות מצות ילמד לה שאם לא תדע הלכות שבת איך תשמור שבת, וכן כל מצות כדי לעשות להזהר במצות, שהרי בימי חזקיה מלך יהודה אנשים ונשים גדולים וקטנים ידעו אפי' טהרות וקדשים.
ג. החפץ חיים
ונראה דכל זה דוקא בזמנים שלפנינו שכל אחד היה דר במקום אבותיו וקבלת האבות היה חזק מאד אצל כל אחד ואחד להתנהג בדרך שדרכו אבותיו וכמאמר הכתוב שאל אביך ויגדך בזה היינו יכולים לומר שלא תלמוד תורה ותסמוך בהנהגה על אבותיה הישרים, אבל כעת בעו"ה שקבלת האבות נתרופף מאד מאד וגם מצוי שאינו דר במקום אבותיו כלל ובפרט אותן שמרגילין עצמן ללמוד כתב ולשון העמים בודאי מצוה רבה ללמדם חומש וגם נביאים וכתובים ומוסרי חז"ל כגון מסכת אבות וספר מנורת המאור וכדומה כדי שיתאמת אצלם ענין אמונתינו הקדושה דאל"ה עלול שיסורו לגמרי מדרך ד' ויעברו על כל יסודי הדת ח"ו
ד. שמירת שבת כהלכתה
מסופר על רבה של ירושלים, רבי יוסף חיים זוננפלד, שקבע לו שעור עם אשתו ב"אורח חיים" כל יום חצי שעה, וכן מסופר על החת"ם סופר שלמד עם בנותיו אגדות חז"ל.
הגר"א, כאשר היה בדרכו לארץ ישראל, כתב לאמו ולאשתו שיעסקו בשבתות בספרי מוסר, ולא עצם הקריאה היא המטרה אלא ההתפעלות והקבלה שבלב.
ה. הליכות בת ישראל (ט,ב)
חייבת כל בת ואשה ללמוד את ההלכות הנוגעות אליה… מצות לא תעשה, ומצות עשה שאין הזמן גרמן ובעיקר הלכות שקשורות לנשים (נידה, טבילה, מליחה, כשרות המטבח, יחוד וכיו"ב).
בס"ד
חלק שני- האם מותר לבנות ללמוד גמרא?
למציאת המקורות, נעזרתי רבות בספר "בין האשה ליוצרה" שכתב הרב אליקים אלינסון ז"ל, היה רב בפתח- תקווה ובאוניברסיטת בר-אילן, נהרג בתאונת דרכים. יהי הלימוד לזכרו.
משנה מסכת סוטה פרק ג משנה ד
בן עזאי חייב אדם ללמד את בתו תורה … רבי אליעזר אומר כל המלמד בתו תורה כאילו לומדה תפלות
1. א. מה הן שתי הדעות שמובאות במשנה לגבי לימוד תורה לנשים?
ב. לדעת רבי אליעזר זו המלצה בלבד או שיותר מזה? (העזרי במקור הבא)
תלמוד ירושלמי מסכת סוטה פרק ג הלכה ד'
מטרונה שאלה את רבי אליעזר מפני מה חטא אחת במעשה העגל והן מתים בה שלש מיתות אמר לה אין חכמתה של אשה אלא בפלך דכתיב וכל אשה חכמת לב בידיה טוו אמר לו הורקנוס בנו בשביל שלא להשיבה דבר אחד מן התורה איבדת ממני שלש מאות כור מעשר בכל שנה אמר ליה ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים.
2. עיינו בשני המקורות הבאים וכיתבו מה הם שני הפירושים למילה "תפלות", ולפי זה מה הם הסיבות לאיסור ללמד נשים תורה.
א. רש"י
שמתוכה היא מבינה ערמומית ועושה דבריה בהצנע
ב. רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה יג
אשה שלמדה תורה יש לה שכר אבל אינו כשכר האיש, מפני שלא נצטוית, וכל העושה דבר שאינו מצווה עליו לעשותו אין שכרו כשכר המצווה שעשה אלא פחות ממנו, ואע"פ שיש לה שכר צוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה, מפני שרוב הנשים אין דעתם מכוונת להתלמד אלא הן מוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן, אמרו חכמים כל המלמד את בתו תורה כאילו למדה תפלות, במה דברים אמורים בתורה שבעל פה אבל תורה שבכתב לא ילמד אותה לכתחלה ואם למדה אינו כמלמדה תפלות.
3. לפי הרמב"ם שקראתן וכן לפי המקור הבא, האם כל לימוד לנשים נחשב כ"תפלות", או שישנם דברים שמותר ואפילו חובה עליהן ללמוד?
ספר חסידים סי' שי"ג
ומה שאמרו שהמלמד לאשה תורה כאלו מלמדה תיפלות זהו עומק תלמוד וטעמי המצות וסודי התורה אותן אין מלמדין לאשה ולקטן, אבל הלכות מצות ילמד לה
תורה תמימה דברים יא אות מח'
כדי להבין את דברי חכמינו נשווה את המאמר "נשים דעתן קלה" עם המאמר "בינה יתירה נתן הקב"ה באישה יותר מבאיש", לכאורה סותרים המאמרים זה את זה.
הביאור פשוט- דעת ובינה שונים הם. הדעת- זה המושכלות הראשונות שתופס מוח כל איש תיכף לשמיעה, הבינה- הרעיון שבא לאחר עיון מעמיק ובזמן מרובה.
[במילים שלנו- את ההבנה הראשונה ("הדעת") הבנות תופסות בצורה קלה (לא מדויקת) ופחות נכונה, אבל את ההבנה שבהמשך ("הבינה") הן תופסות בצורה מעמיקה יותר עם שכל חד.]
כתבו חוקרי הנפש שמי שיש לו לב חרוץ ושכל חד, צריך להזהר יותר שלא להתרחק מנקודת האמת, שמא יעמיק חקר ויבנה בניינים על יסוד רעוע וחלוש.
אמור מעתה אחרי שנשים דעתן קלה, היינו שהמושכלות הראשונות שלהן אינן ביסוד נכון ונאמן, לכן אפשר להן על פי כח הבינה היתירה שלהן להרחיב דעות נפסדות וכוזבות.
4. מהו ההסבר הפסיכולוגי המעמיק לאיסור ללמד נשים תורה והאם הוא מתאים לכל הנשים?
(ישנו הסבר נוסף לביטוי "דעתן קלה", שהן מושפעות בקלות ויכולות להבין לא נכון, ולכן אסור להן ללמוד].
בהיסטוריה היהודית מצאנו נשים רבות שעסקו בתורה והיו תלמידות חכמות. כך נאמר על בנות צלפחד ועל ברוריה אשתו של רבי מאיר, אחותו של רבן גמליאל בתו של רש"י שכתבה תשובות בשמו, והרשימה ארוכה מאוד, אפילו מסופר על אישה שהיתה ראשית ישיבה, וגם בדורנו היתה הרבנית נחמה ליבוביץ' שהעמידה תלמידים הרבה.
5. עיינו במקורות הבאים וענו (שני הסברים) כיצד זה מסתדר עם מה שלמדנו עד כה.
ספר מעיין גנים (מובא בתורה תמימה הנ"ל)
ומאמר חכמינו כל המלמד בתו תורה כאילו מלמדה תיפלות, אולי נאמר כשהאב מלמד בקטנותה שיש לחוש, שרוב הנשים דעתן קלות... אמנם הנשים אשר נדב לבן אותנה לקרבה אל המלאכה. מלאכת ה' מצד בחירתן בטוב במה שהוא טוב, הן הנה תעלינה בהר ה'...".
הרב יוסף קפאח (ספר "האשה וחינוכה")
והרמב"ם כתב "מפני שרוב נשים", ואשה שחושקת ללמוד שעור גמרא כבר יצאה מכלל הרוב ואין לעכב בעדה.
א.
הרב חיים דוד הלוי (שו"ת עשה לך רב)
בזמנים הראשונים כאשר האישה היתה עקרת בית גרידא, והבנות לא למדו כל עיקר הרי היה קיים חשש שלימוד תורה שכולו חכמה יגרום נזק לנשים שהיו מרוחקות מכל חכמה אחרת. אבל בזמנינו שלומדות לימודים כלליים בכל הרצינות הראויה, למה יגרעו דברי תורה.
שו"ת מקוה המים (חלק ג' יו"ד סימן כא')
בימינו אלה הנשים לוקחות חלק גדול בארחות חיים, חודרות אל מעמקי החכמות החיצוניות וממלאות ספסלי האוניברסיטאות, מנהלות משרדים ובעלות עסקים, ויש להן יד ושם בהנהגת המדינה ובעניני הפוליטיקה… בודאי יודה רבי אליעזר שאין שום איסור ללמדה גם תורה שבעל פה… ולא זו בלבד, אלא שמוטל עלינו חיוב ללמדה ולהלעיטה כל מה שאפשר.
ב.
רבי שמשון רפאל הירש (ויקרא כג,מג)
ברור שפטור נשים ממצוות עשה שהזמן גרמא איננו נובע מחשיבותן הפחותה כביכול, או מתוך שהתורה לא מצאה אותן ראויות כביכול לקיים מצות אלה. הטעם כפי שנראה לנו, בכך שאין התורה חושבת שנשים זקוקות למצוות אלה ולקיומן. התורה מניחה אצל נשותינו חיבה יתירה והתלהבות קודש לתפקידן בעבודת הבורא, יותר מאשר אצל הגברים. הגברים שהנסיונות בחייהם המקצועיים מסכנים את נאמנותם לתורה, זקוקים מזמן לזמן לתזכורות מדרבנות ומזהירות, בצורת מצוות עשה שהזמן גרמן. לא כן הנשים, שצורת חייהן כוללת פחות נסיונות וסיכונים כאלה.
האם ניתן להסביר לפי זה מדוע נשים לא מחויבות ללמוד תורה? והאם זה מתאים גם לדור שלנו?