“אמנם יש לדחות ולומר דאף שהיה במקדש ומשכן ובגדי כהונה דברים הנצבעים מדבר טמא אפילו הכי אין להביא ראיה על רצועות ותפילין דהא דלא הוכשרו למלאכת שמים מקרא דלמען תהיה תורת ה’ בפיך נלמד וזה שייך דוקא בדבר שהוא תורה עצמה דהיינו שיש בו כתב כמו תפילין וספר תורה ומזוזה ובתים של תפילין שיש בו שי”ן כמו שפי’ רש”י במס’ שבת דף כ”ח ע”ב. ואף דמסקנא שם דברייתא דרב יוסף דלא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה לענין רצועות של תפילין נשנית וברצועות ליכא כתב דד’ ויו”ד של רצועות לא מקרי כתב כמו שכתבו התוס’ במנחות דף ל”ה ע”ב בד”ה אלא תפילין וע”כ טעמא דרצועות הוא הואיל והוא תשמיש קדושה כמו שכתבו התוס’ שם ואם כן הוא הדין משכן ומקדש ובבגדי כהונה שהוא גם כן תשמיש קדושה. מכל מקום יש לומר דרצועות היינו טעמא הואיל והם נטפלין לבתים של תפילין ובתים הם תורה עצמה שיש בו ד’ פרשיות ושי”ן ולכך דינם שוים שגם ברצועות צריך להיות מהמותר בפיך אבל במקדש ומשכן ובגדי כהונה שהם תשמישי קדושה לית בהו קפידא להיותן מדבר טהור הואיל ואינן תורה עצמה ולכך הותר הצביעה מדבר טמא מה שאינו כן בתפילין ורצועות יש לומר דגם הצביעה צריך להיות מדבר טהור
נודע ביהודה תנינא או”ח ג