He continues:
ומה שנוגע לרב אלישיב, אני בעצמי שמעתי בהקלטה מה שהרב אלישיב דיבר בשיעור, ושם פשוט הציבור לא תפסו את הענין – הוא דיבר נגד פאות פרוצות, וכשאמר ‘לא כמו הפאות שנוהגות היום’ – התכוין שפאה זה מותר… אבל ב’הפאות של היום’ – הוא התכוון לפאות פרוצות, אבל על הפאות הצנועות הוא לא דיבר שם. והם לקחו את הדברים וטשטשו אותם!
אני בעצמי שמעתי את ההקלטה כמה פעמים בצורה מדוייקת, ושם הוא דיבר נגד פאות פרוצות, והוא קרא לזה ‘הפאות של היום’ ולא התכון כמו הפאות הצנועות של היום, אלא “איך שברחוב הולכים היום”, אבל הפאות הצנועות – הוא לא היה נגד, כמו שסיפרתי שהבת שלו הצדקת הרבנית לאה ע”ה הלכה עם פאה.
היה מקובל אצלנו, אני לא יכול להגיד שממש זה גם על דעתו אבל כך היה מקובל בבית, שיש עדיפות ללכת עם פאה. כי הפרקטיקה מראה שנשים שהולכות עם מטפחת – יש להן בעיה נפשית עם זה, וזה מתפרץ אצלהן בדברים אחרים – והדברים האחרים הם לא צנועים כל כך. אם הולכים עם פאה – אז רגועים ואין בעיה, לכן אצלנו מקובל שיש עדיפות אפילו ללכת עם פאה.
הרב אלישיב אמר למישהו כשהיה ספק על הפאות מהודו, ובבני ברק מספק הורידו את הפאות, אז כשפנו לרב אלישיב שזה ספק דאורייתא לאסור, הוא אמר ‘אתה יודע מה זה להוריד לאשה את הפאה – זה להוריד לה את הראש – איך אתה יכול מספק לעשות את זה…’ תמיד צריך את המשקל הנכון. הגדולים זה לא רק ההלכה – אלא שיקול הדעת הנכון, להעמיד כל דבר במקום ובמשקל הנכון. זה גדולי ישראל”.
בנו, הרב יהושע בורודיאנסקי שליט”א, נכד הגרש”ז, כתב במכתב:
“אימי מורתי תליט”א חובשת פאה עד היום הזה. כשדברתי פעמים רבות עם אימי שתחי’, אמרה לי בכאב על הפרסומים כאילו היה אביה זצ”ל מתנגד לפאות: ‘הרי הוא רכש מכספו, ללא אומר ודברים, שתי פאות עבורי לנישואי, וכן לנישואי אחיותיי שתחי’, ואת שתי ידיו הקדושות הניח בברכה על ראשי העטור בפאה ערב כלולותי! וכי היה עולה על דעתינו לעשות ולסטות כלשהוא מדעת אבינו רוענו, שכל פניה ופניה שעשינו היה על פיו?’
את דברי דודי הגר”ש אויערבאך שליט”א על כרחינו לפרש שכונתו על הפאות הארוכות והבלתי צנועות (ולכן כתב שם שאביו זצ”ל כאב על הפאות שהתפשטו לאחרונה, והרי הפאות עצמם כבר פשטו עשרות שנים ויותר), ואמת שאכן על כך כאב בראותו את הפאות האסורות מתפשטות, והורה בפרוטרוט מה גדר שיעור היתרם וכבר נתפרסם בספרים ומכתבים.
סופו של דבר ברור ופשוט שדעתו היתה נוחה מכל בנותיו ונכדותיו וכו’ וכו’ וכלל ישראל החובשות פאות צנועות וכשרות לראשן… ועד כי יבא ינון לא העלה בדעתו לפקפק כלל על מנהג יראים ושלמים ואין להאריך עוד בפשוטות”.
לגבי פיאות ארוכות, כבר הבאתי לעיל שהגרש”ז אסר פאות ארוכות ופרוצות, ואין בזה שום חידוש, כל הנדון הוא אם “הצטער צער גדול מהפאות” כדברי בנו ר’ שמואל, או שמא לא היה ולא נברא, אלא אדרבה קנה פאות לבנותיו ושמח בזה.