He continues:
Regarding the Minhag and the very above claim that it is after all “provocative” and defeats the purpose of covering ones hair etc:
ובסי’ יז שם המשיך וכתב:
וכבר אמרתי ותמהתי על מה שאומרים הרבה פעמים שמנהג ירושלים שלא ללבוש פאה נכרית, ומביאים ראיה מרבנים קדמונים של ק׳ שנה ויותר שהיה כן, ואיזה ראיה מזה למה שפשט המנהג היום , ופוק חזי מאי עמא דבר וכמש״ל. ומנהג מבטל מנהג וכמש״ל בארוכה.
ואם באנו לשפוט לפי ההגיון והסברא, כבר כתבתי בספרי תבואות שמ׳׳ש חאה״ע סי׳ קל״ח, שאין שום הרהור כלל בגילוי הראש בזמנינו זה גם כנשואות, דאיזה שכל והגיון יאמר דשעה אחת או רגע א׳ קודם שתקבל טבעת של קדושין לא היה בה הרהור, ותיכף שקיבלה הטבעת ועדיין גלויה לפנינו יחזור להיות בה הרהור, ואיזה שינוי נעשה בגופה שיביא לידי הרהור חדש, וקרוב הדבר להיות הדבר בהיפך, שקודם נישואין יש מקום להרהור כיון שהיא מותרת וחזיא לנישואין לכל גבר. לא כן אחר הנישואין דלא חזיא והיא מיוחדת לבעלה. ההרהור פחות הרבה כיון שיודע שא״א להשיגה וכמ״ש ה ראב״ע גבי לא תחמוד, וזה היה בימי קדם שהנשואות היו מכסות ראשן. אם תראה אותה אח״כ מגולה, יש שינוי בגוף וראיה חדשה ויש בזה הרהור, אבל בזמן שלא נשתנה בה שו״ד, גם שיהיה באיסור
אמנם לגבי הרהור לא נתחדש שו״ד, והאיסור שלה לא מפני הרואים, אלא מפני החציפות שעושה בגילוי ראש שדרך הנשים ל כסות במטפחת או בפאה נכרית והיא נשארה מגולה, ועוברת על דת משה, ולכן די לנו לקבל מה שאסרה תורה בפירוש בגילוי שערה ממש, אף שהיום פג גם הטעם דחציפות כיון שהכל עושין כך, עכ״ז גזירה דאורייתא לקבל. אבל אין לנו להוסיף עליה שו״ד קטן או גדול, כיון דבעיקרא דמילתא אין כאן חציפות ולא הרהור.
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=21253&st=&pgnum=276