Now, this might not be so politically correct, but I hope they let it through: I know Chabad and any kiruv organization tends to sell this idea that a college girl who isn’t shomer shabbos or nagia, but decides to start wearing skirts (or take on any random single halachah) is doing a way bigger mitzvah than someone in Boro Park who is totally frum. I know you guys need to say this stuff for kiruv, but for the love of all things holy don’t actually start believing it!
We don’t say it because it’s a beautiful quote. We say it because it’s the opinion of the Tanya[1] , that being an “Oved Hashem” means fighting with oneself to go beyond what one’s used to.
Now I’m not denying that even Boro Park has it’s Tayvos, and even people in Boro Park aren’t Tzaddikim, and have to do Avoda to avoid sinning, but Boro Park clearly has less Tayvos than a college campus, or else it would be as forbidden to live in Boro Park as it is to attend college. And while even a Frum person in a Frum environment, can fight his Yetzer Hara and be an “Oved Elokim”, personal experience is that when you live in a Frum environment, it’s easy to coast.
But despite all that, and despite the advantage of doing Teshuva, one’s clearly forbidden to sin to become a “Baal Teshuva”, even though one can do Teshuva even after an Echteh VeAshuv[2]. The same way, one is absolutely forbidden to put himself in a Makom Nisayon by going to college or having unfiltered internet, and yet someone who does and controls himself may be an Oved Hashem more than one who’s just conventionally frum. Ultimately Schar VeOnesh is up to Hashem, and Hashem may give a working guy who learns Daf Yomi a way bigger Gan Eiden than to a a retired guy who learns five Blatt a day, simply because the first has to push himself more. Or a Tinok SheNishba who puts on Tefillin may be fighting his Yetzer Hara more by putting on his Tefillin for 5 minutes a day than I do by putting on Rabbeinu Tams.
And it’s kind of the same situation in Crown Heights. At the same time I’ll condemn (among my Lubavitch friends) the absolute Busha that there’s no communal pressure to be Frum in Crown Heights, and this communal enforcement is something that I do respect in the Yeshivish world, I’ll say that someone that actually stays Frum in such an environment does show a certain strength of character and Yiras Shamayim.
[1]. (Chapter 15)
ובבינוני יש ג”כ שתי מדרגות עובד אלהים ואשר לא עבדו ואעפ”כ אינו רשע כי לא עבר מימיו שום עבירה קלה וגם קיים כל המצות שאפשר לו לקיימן ותלמוד תורה כנגד כולם ולא פסיק פומיה מגירסא אלא שאינו עושה שום מלחמה עם היצר לנצחו ע”י אור ה’ המאיר על נפש האלהית שבמוח השליט על הלב כנ”ל מפני שאין יצרו עומד לנגדו כלל לבטלו מתורתו ועבודתו ואין צריך ללחום עמו כלל כגון שהוא מתמיד בלמודו בטבעו מתולדתו על ידי תגבורת המרה שחורה וכן אין לו מלחמה מתאות נשים מפני שהוא מצונן בטבעו וכן בשאר תענוגי עוה”ז הוא מחוסר הרגש הנאה בטבעו ולכן אין צריך להתבונן כל כך בגדולת ה’ להוליד מבינתו רוח דעת ויראת ה’ במוחו להשמר שלא לעבור על מצות ל”ת ואהבת ה’ בלבו לדבקה בו בקיום המצות ות”ת כנגד כולן אלא די לו באהבה מסותרת אשר בלב כללות ישראל שנקראו אוהבי שמו ולכן אינו נקרא עובד כלל כי אהבה זו המסותרת אינה פעולתו ועבודתו כלל אלא היא ירושתנו מאבותינו לכלל ישראל וכמ”ש לקמן. וכן אף מי שאינו מתמיד בלמודו בטבעו רק שהרגיל עצמו ללמוד בהתמדה גדולה ונעשה ההרגל לו טבע שני די לו באהבה מסותרת זו אא”כ רוצה ללמוד יותר מרגילותו ובזה יובן מ”ש בגמרא דעובד אלהים היינו מי ששונה פרקו מאה פעמים ואחד ולא עבדו היינו מי ששונה פרקו מאה פעמים לבד והיינו משום שבימיהם היה הרגילות לשנות כל פרק מאה פעמים כדאיתא התם בגמרא משל משוק של חמרים שנשכרים לעשר פרסי בזוזא ולאחד עשר פרסי בתרי זוזי מפני שהוא יותר מרגילותם. ולכן זאת הפעם המאה ואחת היתרה על הרגילות שהורגל מנעוריו שקולה כנגד כולן ועולה על גביהן ביתר שאת ויתר עז להיות נקרא עובד אלהים מפני שכדי לשנות טבע הרגילות צריך לעורר את האהבה לה’ ע”י שמתבונן בגדולת ה’ במוחו לשלוט על הטבע שבחלל השמאלי המלא דם הנפש הבהמית שמהקליפה שממנה הוא הטבע וזו היא עבודה תמה לבינוני. או לעורר את האהבה המסותרת שבלבו למשול על ידה על הטבע שבחלל השמאלי שזו נקרא ג”כ עבודה להלחם עם הטבע והיצר ע”י שמעורר האהבה המסותרת בלבו משא”כ כשאין לו מלחמה כלל אין אהבה זו מצד עצמה נקראת עבודתו כלל:
Which, if you think about it, parallels the famous Rambam:
וְאַל יְדַמֶּה אָדָם בַּעַל תְּשׁוּבָה שֶׁהוּא מְרֻחָק מִמַּעֲלַת הַצַּדִּיקִים מִפְּנֵי הָעֲוֹנוֹת וְהַחֲטָאוֹת שֶׁעָשָׂה. אֵין הַדָּבָר כֵּן אֶלָּא אָהוּב וְנֶחְמָד הוּא לִפְנֵי הַבּוֹרֵא כְּאִלּוּ לֹא חָטָא מֵעוֹלָם. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁשְּׂכָרוֹ הַרְבֵּה שֶׁהֲרֵי טָעַם טַעַם הַחֵטְא וּפֵרַשׁ מִמֶּנּוּ וְכָבַשׁ יִצְרוֹ. אָמְרוּ חֲכָמִים מָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִין אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִין יְכוֹלִין לַעֲמֹד בּוֹ. כְּלוֹמַר מַעֲלָתָן גְּדוֹלָה מִמַּעֲלַת אֵלּוּ שֶׁלֹּא חָטְאוּ מֵעוֹלָם מִפְּנֵי שֶׁהֵן כּוֹבְשִׁים יִצְרָם יוֹתֵר מֵהֶם:
[2] As it says in Tanya chapter 25:
ואף ש”האומר אחטא ואשוב אין מספיקין כו'”, היינו שאין מחזיקים ידו להיות לו שעת הכושר לעשות תשובה, אבל אם דחק השעה ועשה תשובה אין לך דבר שעומד בפני התשובה
Which follows the Rambam (Hilchos Teshuva 4:7):
ואף ש”האומר אחטא ואשוב אין מספיקין כו'”, היינו שאין מחזיקים ידו להיות לו שעת הכושר לעשות תשובה, אבל אם דחק השעה ועשה תשובה אין לך דבר שעומד בפני התשובה