the classic mussar seforim, and therefore the shmuesn in Litvishe yeshivos, don’t focus on reward and punishment.
Which was my point. You don’t focus on reward and punishment for various reasons, and neither do we. You believe in reward and punishment, and so do we. It unfortunately doesn’t stop you completely from sinning, and unfortunately it doesn’t stop us.
The thing is like this. I, unfortunately, am not a “Beinoni who Davens all day”. Some Mitzvos I keep because of Mitzvos Anashim Melumada, some I keep because of communal pressure, sometimes I do have to pull out the Gehenom card (The Rebbe Rashab did say that it’s better to not sin from fear of punishment than to sin). And unfortunately, sometimes, well, חציף עלי דמפריט חטאיה.
The thing that Chassidus (at least Chabad. I’m not fluent enough in the other Seforim well enough to comment on their Hashkafas) does say, is that:
1. ובבינוני יש ג”כ שתי מדרגות עובד אלהים ואשר לא עבדו ואעפ”כ אינו רשע כי לא עבר מימיו שום עבירה קלה וגם קיים כל המצות שאפשר לו לקיימן ותלמוד תורה כנגד כולם ולא פסיק פומיה מגירסא אלא שאינו עושה שום מלחמה עם היצר לנצחו ע”י אור ה’ המאיר על נפש האלהית שבמוח השליט על הלב כנ”ל מפני שאין יצרו עומד לנגדו כלל לבטלו מתורתו ועבודתו ואין צריך ללחום עמו כלל כגון שהוא מתמיד בלמודו בטבעו מתולדתו על ידי תגבורת המרה שחורה וכן אין לו מלחמה מתאות נשים מפני שהוא מצונן בטבעו וכן בשאר תענוגי עוה”ז הוא מחוסר הרגש הנאה בטבעו ולכן אין צריך להתבונן כל כך בגדולת ה’ להוליד מבינתו רוח דעת ויראת ה’ במוחו להשמר שלא לעבור על מצות ל”ת ואהבת ה’ בלבו לדבקה בו בקיום המצות ות”ת כנגד כולן אלא די לו באהבה מסותרת אשר בלב כללות ישראל שנקראו אוהבי שמו ולכן אינו נקרא עובד כלל כי אהבה זו המסותרת אינה פעולתו ועבודתו כלל אלא היא ירושתנו מאבותינו לכלל ישראל וכמ”ש לקמן.
(Tanya Perek 15)
2. והיינו אפילו אם אינו עוסק שלא לשמה ממש, לשום איזו פניה חס ושלום, אלא כמו שכתוב: “ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה”. פירוש, מחמת הרגל שהורגל מקטנותו, שהרגילו ולימדו אביו ורבו לירא את ה’ ולעובדו, ואינו עוסק לשמה ממש. כי לשמה ממש אי אפשר בלא התעוררות דחילו ורחימו הטבעיים על כל פנים, להוציאן מהסתר הלב אל הגילוי במוח ותעלומות לבו על כל פנים. כי כמו שאין אדם עושה דבר בשביל חבירו למלאות רצונו, אלא אם כן אוהבו או ירא ממנו, כך אי אפשר לעשות לשמו יתברך באמת, למלאות רצונו לבד, בלי זכרון והתעוררות אהבתו ויראתו כלל במוחו ומחשבתו ותעלומות לבו על כל פנים. וגם אהבה לבדה אינה נקראת בשם עבודה בלי יראה תתאה לפחות, שהיא מסותרת בלב כל ישראל, כמו שיתבאר לקמן.
(Tanya Perek 39)
But yes, I agree with rso’s Rabbi to some degree. There are people take a quote (“I don’t want your Gan Eden and I don’t want Your Olam Habah. I just want You Yourself”) that takes years and years of hard Avodah to be able to say with truth, don’t do the required Avodah, and yet repeat it like it’s just basics. But there are people that (I think) actually do experience this feeling (at least once in a while 🙂 ).