These are the words:
עלי תמר סוטה פרק ג הלכה ד
ר”א אומר המלמד את בתו תורה מלמדה תפלות. בתורה תמימה פרשת עקב י”א י”ט מעתיק משו”ת מעין גנים לרבי שמואל הרקוולסי מה שכתב אל אשה
חכמה אחת בנידון היתר תלמוד תורה לנשים וז”ל בהמשך הדברים, ומאמר חכמינו כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות אולי נאמר כשהאב מלמדה בקטנותה דוודאי כה”ג איכא למיחש שרוב נשים דעתן קלות ומבלות זמנן בדברי הבאי וכרובן כן חטאו מקוצר רוח, אמנם הנשים אשר נדב ליבן אותנה לקרבה אל המלאכה, מלאכת ה’, מצד בחירתן בטוב במה שהוא טוב הן הנה תעלינה בהר ה’ תשכונה במקום קדשו כי נשי מופת הנה ועל חכמי דורן להדרן לאדרן לחזק ידיהם לאמץ זרועותיהן וכו’ עשי והצליחי ומן השמים יסייעוך עכ”ל. וע”ז מעיר התורה תמימה, ולא נודע לנו מי הוא זה המחבר הנכבד הזה שעמד לחדש דין מחודש זה בסברא בעלמא ע”כ. ולפענ”ד כדברי הרב מעין גנים מבואר ברמב”ם הלכות ת”ת פ”א הי”ג וז”ל, אשה שלמדה תורה יש לה שכר אבל אינו כשכר האיש מפני שלא נצטוית וכל העושה דבר שאינו מצווה עליו לעשותו אין שכרו כשכר מצווה שעשה אלא פחות ממנו, ואעפ”י שיש לה שכר צוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה מפני שרוב הנשים אין דעתן מכוונת להתלמד אלא הן מוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן. אמרו חכמים כל המלמד בתו תורה כאלו מלמדה תפלות. בד”א בתורה שבע”פ אבל תורה שבכתב לא ילמד לכתחילה ואם למדה אינו כמלמדה תפלות עכ”ל. הנה שדעתו היא שדווקא האב לא ילמדה תורה אבל אם היא חכמה שחשקה נפשה בתורה ולמדה מעצמה הר”ז משובחת ויש לה שכר שאינו מצווה ועושה. ואכן יש הוכחות לזה מדורות הראשונים ועד דורות האחרונים. שכבר על בנות צלפחד בן חפר אמר חז”ל בב”ב קי”ט חכמניות הן דרשניות הן, ודבורה הנביאה היתה שופטת את ישראל וא”א למשפט בלי תורה שבע”פ, ובתוס’ גיטין פ”ח שהיתה מלמדת דינים לישראל, וכן אמרו במגילה י”ד ששבע נביאות עמדו להן לישראל, ואמרו בנדרים ל”ח שאין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו אלא על חכם וכו’. וברור שגם נביאה היא בכלל זה ואין חכמה אלא תורה.