Here is a full text of Ramban. The Ramban is explaining Rashi by explaining the Medrash that Rashi is quoting. There are places where the Ramban disagrees with Rashi,, this is not one of them.
Ramban
וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף וּמִיתָה לֹא נֶאֶמְרָה בוֹ, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (תענית ה), יַעֲקֹב אָבִינוּ לֹא מֵת, לְשׁוֹן רַשִׁ”י (רש”י על בראשית מ”ט:ל”ג). וּלְדַעַת רַבּוֹתֵינוּ הֲרֵי יַעֲקֹב הִזְכִּיר מִיתָה בְּעַצְמוֹ (בראשית מ”ח:כ”א), “הִנֵּה אָנֹכִי מֵת וְהָיָה אֱלֹהִים עִמָּכֶם”, וְאוּלַי לֹא יָדַע הוּא בְּנַפְשׁוֹ, אוֹ שֶׁלֹּא רָצָה לָתֵת כָּבוֹד לִשְׁמוֹ. וְכֵן (בראשית נ’:ט”ו) “וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם”, כִּי לָהֶם מֵת הוּא, אוֹ שֶׁלֹּא יָדְעוּ הֵם בָּזֶה כְּלָל. וְעִנְיַן הַמִּדְרָשׁ הַזֶּה, כִּי נַפְשׁוֹת הַצַּדִּיקִים צְרוּרוֹת בִּצְרוֹר הַחַיִּים, וְזוֹ תְּחוֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם, לוֹבֶשֶׁת לְבוּשָׁה הַשֵּׁנִי, שֶׁלֹּא יִפְשְׁטֶנָּה עֲרוּמָה, כְּיַעֲקֹב, אוֹ תִּתְלַבֵּשׁ לְעִתִּים מְזֻמָּנוֹת. וְיוּבַן הָעִנְיָן הַזֶּה בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (שבת קנ”ב) וּבְמַסֶּכֶת כְּתֻבּוֹת (קג.):
Below I provided the full text of 3 classic mefarshei Rashi the Maharal, Maskil L’Dovid, and Divrei Dovid (Taz). All three are also explaining Rashi, not disagreeing and providing an alternative pshat.
Maharal
ואמרו רז”ל יעקב אבינו לא מת. וכך איתא בפרק קמא דתענית (ה ע”ב) – אמר ר’ יצחק אמר ר’ יוחנן יעקב אבינו לא מת, וכי בכדי ספדו ספדיא וחנטו חנטיא, אמר ליה מקרא אני דורש (ר’ ירמיה ל, י) “ועתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל כי אני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים”, מקיש אותו לזרעו, מה זרעו בחיים אף הוא בחיים, עד כאן. והרבה מן המתמיהים על זה דאיך לא מת, והרי קברו אותו, ועוד כי הקשה מן התורה והשיב ‘מקרא אני דורש’, וכי יותר קרא של נביאים מקרא של תורה, אמנם פירוש זה כי המציאות וההעדר הם שני דברים שאין להם התיחסות וצירוף, כי זה מציאות וזה העדר, ולפי זה אם נמצא שני דברים מתיחסים ביחד אי אפשר לומר שהאחד יתואר במציאות והאחד יתואר בהעדר, שמאחר שהם מתיחסים אי אפשר לומר כך, שהרי המציאות וההעדר אין להם התיחסות. וידוע כי האב והבן מתיחסים ביחד, ואם כן ראוי לומר שאם הבן בחיים שגם האב בחיים, ולא נוכל לומר שהאב מת והבן בחיים מאחר שהאב והבן מצטרפים, והמיתה הוא העדר, ואין יחוס למציאות עם ההעדר. ואין לומר כי המיתה מבטל היחוס, כי זה אי אפשר שיבטל היחוס הזה, מאחר שאין בן בלא אב, אם כן יחוס זה וצירוף זה אין ביטול לו, ומאחר שהבן בחיים גם כן האב בחיים, ואי אפשר שיהיה רק כך. ובכל אב בעולם היה ראוי לומר כך, אלא שאין הבן יש לו חיים בעצם, והחיים באדם מקרה, כי הם חיים לשעה ומיד יוסר, אבל דבר שיש לו חיות בעצמו – כמו שהם זרע ישראל – והם חיים קיימים תמידים, וכדכתיב (דברים ד, ד) “ואתם הדבקים בה’ אלקיכם חיים כלכם היום”, ודבר זה חיות בעצם. ולפיכך יעקב שהוא אב להם, ונקראו ‘בני ישראל’ במה שהוא מתיחס להם כמו האב והבן, ראוי שיהיה בחיים, כלומר כי שם ה”חיים” נקרא עליו, היינו שאמר ‘מה זרעו בחיים’, כלומר מאחר שזרעו בחיים והאב מתיחס אל הבן – האב גם כן בחיים הוא. ובב”ר (מט, ד) פרשת וירא בפסוק (לעיל יח, יח) “למען הביא על אברהם” ‘תני רבי שמעון בן יוחי אומר כל המעמיד בן יגע בתורה כאילו לא מת’. וזה מבואר גם כן, כי בעל התורה במה שהתורה היא חיים, גם אינו דבר מקרה שיוסר ממנו, ואינו כמו החיים האלו שהם חיים מקריים, לכך האב אשר יש לו יחוס אל הבן וצירוף אליו – כמו שהבן בחיים, כך הוא גם כן בחיים, והבן זה היטב.
ועוד יש בזה דבר נפלא ונעלם ודבר מה ארמוז אם תבין, וידוע כי המיתה היא קצה וסוף, ודבר שאין לו קצבה אין לו מיתה. ומפני שיעקב אין מתיחס לו קצה, כי הקצה הוא לשני גבולים שהם קצה, כי כאשר תניח ג’ נקודות זו אצל זו אין לנקודה האמצעית קצה כלל, ומפני שיעקב הוא האמצעי בין אברהם ובין יצחק, והוא השלישי המכריע ביניהם, הוא כנגד הנקודה האמצעית שאין מתיחס לה קצת וגבול, ולפיכך יעקב אבינו לא מת. ודבר זה אמת וברור מאוד על פי החכמה. ובפרשת שמות (ד, יט) יתבאר עוד מזה אם תבין אותו, כי הם דברי חכמה מופלאה, רמזו חכמי האמת ליודעי מדע. ועל פי סוד הזה נקרא יעקב “ישרון” (ישעיה מד, ב) על שם היושר, כי כל דבר יושר אין לו קצה, שהקצה למי שנוטה מן היושר, אבל היושר אין לו קצה. וזה שאמר בלעם (במדבר כג, י) “תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו”, רוצה לומר כי במה שהם ישרים – אין לישר מיתה בעצם, ונשמתו קיימת לעד – “ותהי אחריתי כמוהו”, כי אין לדבר הישר אחרית במה שאינו נוטה לקצה, והוא נשאר באמצעי שאין לו קצה. ובספר דרך חיים נתבאר עוד, כי דברים אלו הם ברורים ליודעי חכמה. והמעלה שהיה אל יעקב אבינו שלא מת – כי החיים יש להם דביקות אל השם יתברך ביותר, וזהו מעלת החיים “ואתם הדבקים בה’ אלקיכם חיים כלכם היום” (דברים ד, ד). ואם הדביקות הזה אינו לבני אדם, זהו שהחומר הוא המבדיל בין השם יתברך ובין (הגוף) [השכל], אבל יעקב נפרד מן הגוף, ויש לו החיים והדביקות עם השם יתברך, וזהו המעלה היתרה, וזה שאמר ‘יעקב אבינו לא מת’:
Maskil L’Dovid
ויגוע ויאסף ומיתה לא נאמרה וכו׳ תחלה מרגיש רש״י מבחוץ למה לי כפל דויגוע ויאסף דלכאורה היינו גויעה היינו אסיפה והתירוץ לזה שכן מצינו בשאר צדיקים שיש ב׳ לשונות הללו ועוד אחרת דהיינו מיתה כמו ויגוע וימת אברהם וכו׳ ויאסף אל עמיו ויגוע יצחק וימת ויאסף וכו׳ וכן בדין כידוע לי״ח בסוד הפירוד דגויעה היא על הנפש התחתונה שבו הנפרדת והולכת לג״ע התחתון ואסיפה היא על נשמתו העליונה היא העולה לג״ע העליון ומיתה היא על זוהמא דיסודות דעשיה שבו המתעכלת בקבר וכל צדיק דעלמא יש בו קצת זוהמא ומעתה מקשה רש״י וא״כ למה לא נאמר ג״כ ביעקב מיתה כמו בשאר צדיקים ומשני יעקב אבינו לא מת פי׳ שלא היה בו שום שמץ זוהמא כלל:
Divrei Dovid
ויגוע וכו’, יעקב אבינו לא מת.. בפ”ק דתענית (דף ה:) מקשה, על זה וכי בכדי חנטו חנטייא אמר ליה מקרא אני דורש אתה וזרעך מה זרעך בחיים כו’, נראה פירוש מאמר זה שדקדק לומר יעקב אבינו דר”ל הזכות של הצדיק שהוא בחיים עם בני דורו הוא הגנה והצלה להדור יותר ממה שהוא אחר מות הצדיק, כי בחיים צריך הוא ג”כ להגנה וההגנה ההיא יש לה כח גדול לשמרו מכל צרה ממילא נצולים גם בני דורו עמו, משא”כ באחר מותו שא”צ להגנה אלא להדור לחוד והם אינם כדאים לזה על זה אמר יעקב אבינו ר”ל זכותו שתגין עלינו לא מת, וההגנה היא גדולה כ”כ כאילו עדיין בחיים, ועל זה הקשה וכי בכדי חנטו וכו’, פירוש ממ”נ אם החונטים ידעו שהוא חי למה חנטוהו ואם היו סוברים שעל הזכות קאמר דלא מת והוא גדול עדיין אם כן למה ספדוהו שהרי לא אבדו כלום במיתתו דזכותו קיים כאילו עדיין חי. א”ל מקרא אני דורש פירוש אני יודע שזכותו כאילו חי אבל החונטים לא ידעו זה, וכ”ת מנין לי לומר דבר חדש מה שלא ידעו החונטים לזה אמר אני דורש את המקרא אבל החונטים לא ידעו מקרא זה שלא היה בימיהם אותו הפסוק בכתב (כנ”ל נכון בפירוש מאמר זה):
והאמת יורה דרכו