Regarding Rav Shach’s ZTL non-observant grandchildren, I found another interesting interview with his son:
Q: אתה יודע, החרדים יכולים להגיד: “תראו, שני ילדים לרב שך: אפרים רצה להיות גם דתי וגם משכיל והנה ילדיו יצאו חילונים ואילו הבת של הרב שך, שנשארה חרדית ולא פזלה להשכלה, ילדיה נשארו שומרי תורה ומצוות”. איך תשיב לטענה כזו?
A: “זה שאני נכשלתי בחינוך של הילדים – זו עובדה. ולמרות זאת אני חושב שהשיטה שלי היא הנכונה: השילוב הזה של כללי ורוחני גם יחד. אי-אפשר לבד. העולם החילוני – אתה רואה את השטויות שהם עושים, זה משהו מזעזע. אבל מצד שני אי-אפשר להיות במאה ה-21 מבלי להשתמש בכל הכלים הכלליים שיש בעולם. זה בלתי אפשרי”.
Q איך היה היחס של אבא לנכדים החילונים שלו?
A: “מופלא. זה היה משהו-משהו. הוא אהב את עמליה ודורון אהבת נפש. הוא היה רך אליהם ומנשק אותם. בכל פגישה איתם הוא היה נפרד מהם במשפט שהעיקר שיישבו וילמדו. אפילו כשדורון הפסיק ללכת עם כיפה, אליו הוא הגיע חבוש כיפה. אבל אבא לא היה טיפש, הוא ידע תמיד את הכל וגם את העובדה המצערת הזו”.
Q יכול להיות שהילדים הפכו לחילונים כסוג של הכרזת עצמאות או כסוג של מרידה? כמו שאתה נהגת ביחס לאורח החיים של אביך?
A “לא-לא. אל תחפש משהו שלא נמצא. דורון הוריד את הכיפה מתוקף משימותיו בצבא, בסיירת הצנחנים בה שירת, ואחר כך בשירות הביטחוני במשרד ראש הממשלה, שם הוא משרת עד היום. מכאן זה נגרם, לא ממרידה. ושתדע, הילדים שלי במישור האמוני הם מאמינים גדולים בבורא עולם, אבל זה נכון שעל קיום המצוות, על חלק מקיום המצוות, הם לא מקפידים”.