Reply To: Should Parents Intimidate Their Kids?

הַזּוֹרֵק אֶבֶן לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהָרַג –

הֲרֵי זֶה גּוֹלֶה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר:

אִם מִכְּשֶׁיָּצְאתָה הָאֶבֶן מִיָּדוֹ הוֹצִיא הַלָּז אֶת רֹאשׁוֹ וְקִבְּלָהּ –

הֲרֵי זֶה פָּטוּר.

זָרַק אֶת הָאֶבֶן לַחֲצֵרוֹ וְהָרַג;

אִם יֵשׁ רְשׁוּת לַנִּזָּק לִכָּנֵס לְשָׁם – גּוֹלֶה,

וְאִם לָאו – אֵינוֹ גּוֹלֶה;

שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט, ה) “וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת-רֵעֵהוּ בַיַּעַר”,

מָה הַיַּעַר רְשׁוּת לַנִּזָּק וְלַמַּזִּיק לִכָּנֵס לְשָׁם –

יָצָא חֲצַר בַּעַל הַבַּיִת,

שֶׁאֵין רְשׁוּת לַנִּזָּק (וְלַמַּזִּיק) לִכָּנֵס לְשָׁם.

אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: מַה חֲטָבַת עֵצִים רְשׁוּת –

יָצָא הָאָב הַמַּכֶּה אֶת בְּנוֹ, וְהָרַב הָרוֹדֶה אֶת תַּלְמִידוֹ,

וּשְׁלִיחַ בֵּית דִּין.

ברטנורא משנה ב

זרק את האבן לרשות הרבים. ואף על גב דקרוב למזיד הוא, שהיה לו לחשוב שבני אדם מצוים ברשות הרבים תמיד, הכא עסקינן באשפה העשויה ברשות הרבים להפנות בה בלילה, ואינה עשויה להפנות בה ביום, וזמנין דמקרי דיתיב בה, ומשום הכי גולה, דלאו פושע הוא, ולא אנוס גמור הוא.

והוציא הלה את ראשו וקבלה פטור. דכתיב (דברים י”ט) “ומצא את רעהו”, פרט לממציא את עצמו.

אם יש רשות לניזק, שנתן לו בעל הבית רשות ליכנס.

מה חטיבת עצים רשות. דאי בעי עייל לחטוב ואי בעי לא עייל.

יצא האב הרודה את בנו. דמצוה קא עביד.