דוד אלטשולר – ויקיפדיה
“סיבת כנוי המשפחה הזאת אלטשולר, והיא כי כולם היו גאוני וחסידי דור דור, ומקום מולדתם היה בפורטוגאל; ואחרי אשר גלו משם בעת הגירוש, נשאו עימם אבנים מבתי כנסיות שבה, לקיים “כי רצו עבדיך את אבניה”. וכאשר באו לפראג וקבעו משכנם בה … בנו להם בית כנסת, ושמו בעצמם לתוך הבנין [את] האבנים אשר הביאו איתם. ויען היו האבנים מבתי כנסיות ישנים, לכן נקראו אלטשולר [אלט – ישן, שול – בית כנסת]; ומשם נפצו על פני הארץ.”
הכוונה, ככל הנראה, לבית הכנסת “אלטנוי שול” הידוע שבפראג[3].
משפחתו של ר’ דוד הייתה מיוחסת למשפחת חיות – הוא היה נכדו של ר’ מנחם מאניש חיות, רבה של ווילנא, שהיה בנו של ר’ יצחק חיות הראשון, מחבר ספר “אפי רברבי” (“פני יצחק”) ורבן של לבוב (למברג), קראקא ופראג; גם סבו של ר’ יצחק, ר’ פתחיה חיות, היה אב”ד פראג. עוד התייחסה המשפחה לרבי יוסף כ”ץ רבה של קראקא (ה’רע”א, 1510 – ה’שנ”א, 1591), מחבר ספר “שארית יוסף”; לרבי יחיאל מיכל מנמירוב, רב בנמירוב ומחבר הספר ההלכתי שברי לוחות, אשר נרצח בגזירות ת”ח ות”ט (1648); ולבעל הש”ך (ה’שפ”ב, 1622 – ה’תכ”ג, 1663). המקור הקדום של המשפחה הוא בפרובאנס שבצרפת.
אביו של ר’ דוד, ר’ אריה ליב אלטשולר בנו של ר’ פתחיה מפראג, היה מחשובי העיר יאברוב, וככל הנראה היה אחיו של ר’ יחיאל מיכל אלטשולר, בעל ספר “משנת לחם”. גם ר’ דוד שימש בתפקיד נכבד ביאברוב, וכבר בשנת תפ”ו (כשהוא פחות מבן ארבעים) הוא נזכר כדיין או רב בעיר. נראה שלאחר מכן המשיך במסורת המשפחתית וכיהן גם כרבה של פראג.