Given that the discussion has now turned from the propriety of banning a peirush that the Eida Charedis Beis Din has declared “kulo kodesh” (!!) and has veered towards Ibn Ezra, here’s what Ibn Ezra had to say about Rashi’s peirush, in his grammar sefer Safah Berurah:
אין ספק שהם ידעו הדרך הישרה כאשר היא, על כן אמרו כלל: אין מקרא יוצא מידי פשוטו, והדרש הוא תוספת טעם. והדורות הבאים שמו כל דרש עיקר ושרש כרב שלמה ז”ל, שפירש התנ”ך על דרך דרש, והוא חושב כי הוא על דרך פשט, ואין בספריו רק פשט אחד מני אלף, וחכמי דורנו יתהללו באלה הספרים.
(In fairness to Rashi, the question is not whether Rashi’s peirush was valuable and wonderful, but whether it was on the derech of “peshat.” I know of NO Rishon, not even Rashi’s grandson (Rashbam) who considered Rashi’s peirush by and large al derech peshat. Not Ramban, not Radak, not Bechor Shor, No One. Yes, it’s “ikkar”, according to Ramban, but not peshat.)