n0mesorah,
“What does your first sentence mean? Wearing a large brimmed hat or jewelry? What if I never leave my house on Shabbos because I have nowhere to go? I’m curious about it, and would love sources.
I agree with you on the modern day arguments that do away with all eiruvin. It does not apply to the Mishkanos Yaakov himself.”
נימוקי או”ח להגה”ק בעל מנח”א ממונקאטש זצוק”ל סימן שצ”ד ס”ק א וז”ל: “מקובל בידינו בשם קדוש זקיני בעל בני יששכר ז”ל (כשהי’ בעירו או במקום שהוחזקו העירובין בטוב) ביציאתו לחוץ מביתו בש”ק, לקח לתוך בגדו מפתח וכיוצא, כדי שישאוהו במקום העירוב, ולא יהי’ בכלל מי שאינו מודה בעירוב”, עכד”ה. ועי”ש שציין לדברי התשב”ץ המובא בברכ”י דמי שלבו נוקפו בזה, הדיוטות גמורה היא או מינות נזרקה בו, וכן ציין לדברי האריז”ל המוזכר לעיל בהערה 10. ועי’ בס’ דברי מנחם מהגה”ק מסטראפקוב בהערה מהרב המו”ל לעמוד קמה וז”ל: “בדידי הוה עובדא שבא כ”ק אדמו”ר בעל מנחת אלעזר ממונקאטש זצל”ה לשב”ק לעיר בערעגסאז אשר אני הייתי ממונה שם על כשרות עירובין, ובש”ק בבוקר כשהלכו לתפילה לקח האדמו”ר הסידור בידו והוליכו בעצמו, ואמר, שבעיר אשר איש ירא שמים ות”ח ממונה על העירובין, אין מן הראוי להחמיר שלא להוציא, כדי שלא יהא ח”ו כאינו מודה בעירוב. וכמדומני שאמר זאת בשם זקנו הקדוש בעל בני יששכר”. (בתשובת כ”ק אדמו”ר ממונקאטש שליט”א כתב שכ”ק זקינו המנח”א זי”ע קיבל הנהגה זו גם מרבו הגה”ק בעל דברי יחזקאל משינאווא זי”ע.) קפידא זו של הגה”ק בעל בני יששכר ידועה ומקובלת גם בין שאר יוצאי חלציו, וכפי שכתב הגאון רבי חיים קרייזווירט זצ”ל אב”ד אנטווערפן בהסכמתו על ספר “רחובות העיר”, ומוזכרת גם בספר “קנה וקנמון” (סימן ה אות נו) מהגאון בעל זכרון יוסף.
מפי הרה”ח ר’ חיים מאנדל הי”ו מחשובי חסידי גור באנטווערפן, שסיפר שכאשר נכנס פעם ראשונה אל הגה”ק בעל “בית ישראל” זצ”ל לאחר הסתלקות הגה”ק בעל “אמרי אמת” זצ”ל, אמר לו: שמעתי שאינך מטלטל בעירוב, היתכן? והשיב ר’ חיים, הרי גם הרבי ז”ל (האמרי אמת) לא טלטל. על כך נענה הבית ישראל ואמר לו: “מה שאבא מארי ז”ל לא טלטל, הוא כי מישהו בדור צריך לקיים הברייתא ‘חייב אדם למשמש בגדיו בע”ש עם חשכה שמא ישכח ויצא – אמר רב יוסף הלכתא רבתא לשבתא’, אך ענין זה אינו נוגע לך. זקני החידושי הרי”ם נהג לטלטל בעירוב של גור, באומרו שצריכים להיות ‘מודה בעירוב”. ונטל הבית ישראל שקית והכניס לתוכו פירות ונתן בידו של ר’ חיים וליוה אותו עד הדלת למען יטלטלנו חוצה. וראה עוד בספר “סדור תפלה ליקוטי יהודה” (עמוד קפו) וז”ל: “ודודי מרן אדמו”ר הבית ישראל זצ”ל כו’ הוסיף ואמר: בפולין הי’ עסק שלם עם העירוב שהסתמכו על כל מיני היתרים כדי שיוכלו לטלטל בשבת וכגון חוט החשמל ונהרות והכל מפני שהי’ קשה מאד שלא לטלטל בשבת ולכן סמכו גם על היתרים דחוקים. אולם בגור שהיתה עיירה קטנה, תקנו את העירוב עפ”י הלכה ובלי שום היתרים. וזקני החידושי הרי”מ ז”ל טלטל בשבת בגור, ואמר שזה ענין של מודה בעירוב”.
“אע”ג דהבית מאיר ומשנה ברורה פקפקו בזה על המג”א וטו”ז, כנראה נהוג עלמא כהני סבא, וכן ראינו ושמענו מהרבה צדיקים שעשו כן למעשה להראות הלכה להקל בעיירות המתוקנין בעירובין ע”י צורת-הפתח, ואדרבה חששו על המחמיר בזה שהוא בכלל אינו מודה בעירוב” (שו”ת “מרפא לנפש” ח”ג סימן נב). ומפי הגה”צ אב”ד נאראל זצ”ל שמענו, שבעיניו ראה את הרה”ק המהרי”ד מבעלזא זצ”ל יצא מביתו בשב”ק ובידו החזיק חומש במשך הילוכו לביהמ”ד. עי’ בשו”ת “והרים הכהן” לדומ”ץ דק”ק אנטווערפן (ח”ג סימן א) שמרן החתם סופר הקפיד לטלטל בעירוב, ושמע זאת מפי הגאון הגדול המפורסם מו”ה יצחק שלמה אונגר (שליט”א) [זצ”ל] אב”ד חוג חתם סופר בני ברק, וכתב דמוכח כן מתשובת החתם סופר סימן פ”ט שכתב מפורש ששינה ממנהגו (לטלטל) מחמת השאלה שהיתה שם, אבל דרך הסימטא דשם טלטל בעירוב.