Here is the quote from Maaseh Ish, Book 1, page 221-222:
המפסק בדברי חז”ל – אוסר יין במגעו
בשיחה אחת התבטא: כל האומר שיש מחלוקת אפילו דיבור אחד שהוא “לאו דוקא”, הרי זה מקצץ בנטיעות, והאיש “הבינוני” מוכרח לומר כך כשמצטרף. אף נזהר מלאכול עופות שנשחט ע”י רב פלוני, שו”ב מומחה ואומן יד, שנחשד בהשתייכות ל”בינונים” מהטיפוס הנזכר.
רבינו גרס בעקביות, שאדם המסולף בדעתו, גרע ממחלל שבת לטומא יין במגע. הגיד שמריהו גריינימן זצ”ל, שהעיד כך בשמו. הוסיף וסיפר על התבטאות רבינו בתקופה וילנא. באותו זמן נהג להתארח אצלו בחדר למדן מופלג, שנהג לכבדו בבקבוק יין מדי יום שישי. הוא היה מרבה לשוחח עם רבינו בדברי תורה, ופעם העלו את דברי חז”ל, בעומק מלך הבשן שקרר כדי להשליכו על מזבח יהשראלי, ונעשה גם שנמלים חררו את פסגתו ונתלה על ראשו בגלגול. והעיר על כך הבחור: מסתמא נאמרו הדברים בלשון מליצה והפלגה… פניו של רבינו קדרו ואמר לו במרמז: “לשבת הבאה אל תביא עמך יין…”
היה קודש אצל בת של רב מאנשי המזרחי, ורבינו הגיע לשם. אותו רב ביקש לכבד את רבינו לעשות קידוש. ואמר לו: פעם ראשונה שאני שומע
שרב מזרחי אינו אוסר את יינו במגע…!? (מהג”ר שמריהו גריינימן זצ”ל).וכך כותב רבינו בא’ מאגרותיו: “נרתעים אנחנו לשמוע קול ספק בדברי חז”ל, בין בהלכה בין באגדה, בשמועה של גידוף רח”ל, והנוטה מזה הוא לפי קבלתנו ככופר בדברי חז”ל, ושחיטתו נבלה, ופסול לעדות, ועוד. ובראשית הנליזה לפני נ’ ס’ שנה, אשר רוב העם היו שומרי מצוה, היו הנלוזים מתחילים להתמך על הדברים המפוקפקים מעין אלה והחרדים דברו ית’ היו מרחיקים את רוח הכפירה הנודף מהם, וכל הדור החפשי הם על הרוב מבניהם ומנכדיהם של האבות והזקנים האלה” (קוב”א ח”א ס’ ט”ו).<blockquote/>