“הנה בענין פאה נכרית שנשאלתי מרעיתך הרבנית הכבודה תחי’… אף דאיכא מאן דחושש לאסור
פאה נכרית משום מראית עין… מ”מ רוב רבותינו וגם מאלו שסומכין עיקרי ההוראה עליהם מתירים,
והם הרמ”א שם ובסימן ש”ג בדרכי משה, והמג”א והפמ”ג, וכן משמע גם מהגר”א שסובר כן, שלא
אסרו בזה משום מראית העין. וכמעט שמוכרח מהגמ’ פרק במה אשה, שאם איירי דיוצאה בפאה
נכרית דוקא במכוסה, לא היה שייך לומר דעל שערות זקנה לילדה ניחוש למחכו עלה. והטעם פשוט,
שכיון שלא מצינו בגמ’ שאסרו, אין למילף ממקומות אחרים שאסרו משום מראית עין…
– שו”ת “אגרות משה” אה”ע חלק ב’ סי’ י”ב –
We see clearly Rav Moshe’s opinion that there is NO issue with מראית עין!
As for reasoning’s we can quote:
באשר לשאלתו בדין פאה נכרית לנשים נשואות, אם דינה כמו שיער ראשה שאסור לגלותה משום
הרהור, דלפעמים היא יותר יפה משיער ראשה ומייפה אותה יותר, ואתי לידי הרהור, וכן משום
מראית העין, דהרואה נדמה לו שהן שערותיה ממש… הנה זה לשון הדרכי משה… ומותר לאשה
נשואה לגלות פאה נכרית שלה, לא שנא אם היא עשויה משערותיה או משיער חברתה, דאין שיער
באשה ערוה אלא דוקא שערותיה המדובקים בבשרה, אבל לא בתלושין העשויות לכסות שערותיה
האחרות, אע”ג דעבדה לקישוט שתהא נראית בעלת שיער. ע”כ. ונראה בטעם הדבר, דהוא משום
דקים להו לרבנן, שאין יצה”ר שולט אלא בדבר הדבוק בגוף האשה עצמה, היינו הדבר הדבוק בגוף
הערוה עצמה, דאין שליטה להיצה”ר אלא בדבר שיש לו נפש חיונית, לא בדבר שאין לו נפש חיונית,
ולכן בנתלש מגוף האשה, דניטל ממנו נפש החיונית, הרי פקע ממנו אותה הערוה שהיתה עליו בזמן
שהיה דבוק בגוף האשה, דהרי הוא כפגר מת שאין להיצה”ר שליטה בו, ולכן התירו להסתכל בו, דכיון
שאין להיצה”ר שליטה בו, הרי לא יבוא לידי הרהור”.
– שו”ת “ישכיל עבדי” – חלק ז’, אה”ע סי’ ט”ז – הגאון הספרדי רבי עובדיה הדאיה זצ”ל, ראש ישיבת המקובלים בית אל –