From my notes on the Ramban ויקרא פ”ג ט ד”ה חלבו
Loshon of Ramban:
ו”והוצרכתי להאריך בזה, לסתום פיהם של צדוקים ימחה שמם. כי בדברי תורה נאמר ענה כסיל כאולתו”.
My note:
הנה מש”כ רבינו לש’ “ימחה שמם” על הצדוקים, מקור לש’ זה בתהלים קט יג, וברש”י שם פסוק ב’ פי’ דקאי אעשו. וראיתי בשם האבני נזר ז”ל [עי שו”ת משנה הלכות ח”ו כח] שאין לומר לשון זה על ישראל, ואמר שהרי אם ימות הרי דין המשומד שאשתו חייבת ביבום שנא’ ולא ימח שמו מישראל, וכמדומני שדברים כאלה מיוחסים גם למהרי”ל דיסקין בספר השרף מבריסק.
אמנם מלש’ רבינו כאן מבואר שניתן לומר כן על ישראל אפיקורס, וע”ע רמב”ן פר’ אחרי מות טז כט שכ’ על הקראים “מחוקי שם”.
ואולי צדוקים חמירי שמא יגררו אחריהם, א”נ הכוונה על הכת של צדוקים שיכלו לא על כל צדוקי, שגם אם יעשו כולם תשובה הרי זה מחיית שם כת הצדוקים. וע’ רד”ק תהילים שם פסוק ו ומלבים פסוק א שפי’ דקאי הפרק אדואג האדומי