“IIRC, according to some ראשונים (specifically, I think, the רמב”ם), all fruit juices are מכשיר לקבל טומאה, but only שבעת מיני משקים can themselves become טמא (although I might have this distinction exactly backwards).”
Turns out I had it backwards and inside out. Everyone agrees that only שבעת מיני משקין are מכשיר לקבל טומאה (which is a משנה מפורשת). The רמב”ם holds that they are also the only ones which can themselves become טמא, and the ראב”ד disagrees and holds that מי פירות הנסחטים הם עיקר הפרי ומקבלין טומאה (but מי פירות היוצאים מעצמן are זיעה בעלמא ואינם מקבלים טומאה).
I guess that Rav says מודה אני by heart.