במסכת סנהדרין (קז ע”ב) מסופר, כי ישו היה תלמידו של יהושע בן פרחיה[5], ופעם התארחו יחד באכסניה בעיר אלכסנדריה שבמצרים, שם אמר יהושע בן פרחיה: “כמה יפה אכסניא זו”. ענה לו ישו: “רבי, עיניה טרוטות” (כלומר: עיניה של בעלת האכסניה היו כעורות). אמר לו רבו: “רשע! בכך אתה עוסק?!” ונידהו. ישו ניסה להתקבל חזרה, אך יהושע בן פרחיה סרב לקבלו. כתוצאה מכך, זקף ישו לבנה והשתחווה לה. כשאמר לו יהושע בם פרחיה: “חזור בך!”, אמר לו ישו: “כך מקובלני ממך: כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה”. הגמרא שם מתארת אותו כמי ש”כישף והסית והדיח את ישראל”.
על מעשה זה אומרת הברייתא שם: “לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת, לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידיו, ולא כיהושע בן פרחיה שדחפו לאחד מתלמידיו בשתי ידיו”.
על אחריתו של ישו מספרת הברייתא (בבלי סנהדרין מג א): “בערב הפסח תלאוהו לישו הנוצרי, והכרוז יוצא לפניו ארבעים יום: ישו הנוצרי יוצא ליסקל על שכישף והסית והדיח את ישראל, כל מי שיודע לו זכות יבוא וילמד עליו. ולא מצאו לו זכות ותלאוהו בערב הפסח”, ואע”פ שאסור ללמד זכות על המסית[6], דינו של ישו היה שונה משום שהיה מקורב למלכות.