Dvar Torah Devarim – Viewing the Whole Picture:

Home Forums Decaffeinated Coffee Dvar Torah Devarim – Viewing the Whole Picture:


Viewing 7 posts - 1 through 7 (of 7 total)
  • Author
  • #1884751

    Devarim – Viewing the Whole Picture:
    ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ
    You approached me, all of you, and said, “Let us send men ahead of us and let them spy out the land” (Devarim 1:22).
    The mandate expressed in Pirkei Avos of: “Do not look at the flask but what is in it,” (4:27) is a valuable one indeed. The danger of a quick and cursory view can rear its ugly head in every action we witness. And yet it is difficult to fault a person for misreading an event, not fully grasping what he has seen or heard. I may know the “what,” but without knowing the “why,” as well, I may misinterpret what has transpired.
    One method of deciphering a person’s motive is by seeing if his behavior is consistent. We find such an instance in Parashas Devarim. In the beginning of the parashah, Moshe recalled various events where the Bnei Yisrael had acted wrongly or inappropriately. In the pasuk quoted above, Rashi explains that Moshe alluded to the fact that when the Jews asked that spies be sent into Eretz Yisrael, there was a lack of respect and decorum. The old and young clamored together, and neither group gave deference or respect to the leaders of the people.
    Moshe contrasted this inappropriate conduct with the respectful deference that both the young and old gave the leaders at the time the Torah was given. Then, the leaders alone approached Moshe, with the young apparently deferring to the old and the old deferring to the leaders.
    While the criticism Moshe gave may have been veiled, it seems like he was complimenting them at the same time. Why, while mentioning their poor conduct, did he contrast it with the proper conduct at Har Sinai?
    The Kli Yakar and the Chiddushei HaRim explain that Moshe intended no compliment. In fact, he was letting them know that in hindsight, their actions at Har Sinai were incorrect.
    According to the Kli Yakar, when only the leaders approached to discuss the details of Matan Torah, Moshe initially viewed this as respectful deference. The youth had respect for the old, who, in turn, had respect for the leaders. The confused clamoring regarding sending the spies was, therefore, troubling to Moshe. If matters of importance such as Matan Torah were left to the leaders to attend to, why, when they were about to enter Eretz Yisrael, were the young pushing aside the old, and the old pushing aside the leaders? What happened to their derech eretz?
    Moshe then realized that he had misjudged them, that he had been deceived by first appearances.
    On the verge of receiving their physical and material inheritance, Eretz Yisrael, they became curious and involved. Regarding the spiritual bounty of the Torah and her mitzvos, everyone except for the leaders stayed well below radar level; they were neither seen nor heard. Moshe realized that what he had taken before as respectful deference to the leaders was actually apathy and disinterest: “Let the leaders, who are already retired and less interested in worldly matters, engage in the study of Torah.”
    Moshe only realized this when, motivated by the desire to enter Eretz Yisrael, a place blessed with all kinds of physical and material delights, they stampeded, pushing the elders and leaders aside and running before them.
    The Chiddushei HaRim (brought down in Iturei Torah on Devarim) adds that pushing and stampeding were indeed called for, but only at the earlier setting. The approach to Har Sinai should have been with great enthusiasm, with holy trembling, and with extreme excitement.
    Moshe was accentuating and providing proof of their misbehavior: If you demonstrate disregard to the leaders when it comes to getting the material goodies, then what seemed like respect earlier was no doubt just that: seeming respect. In actuality, it was a product of your spiritual apathy and disinterest. When you should not have, you pushed, and when you should have, you didn’t!
    It may be difficult to judge a person by his cover (or even his contents) , yet a good reading of a person’s second act can, at times, shed light on an otherwise unknown motive.

    Reb Eliezer

    abukspan, why didn’t Moshe Rabbenu say to them ה’ ילכם לכם ואתם תחרישון, Hashem will fight for your behalf and you be silent? Therefore, no spies are required.


    Well according to the Medresh Rabbah that bnei Yisroel had davened to Hashem by Yam Suf (see Shemos Rabbah on MaTitzak Eilai) i do not see the question. But I always like a good answer to a compelling question. Do you think this one is?

    Reb Eliezer

    Should be above ילחם לכם.

    Reb Eliezer

    Moshe Rabbenu knew that they are strong so why did he asks them to see if they are strong if not that they should realize it themselves that they need Hashem’s help to conquer them, so he wanted them to arrive to the conclusion.


    This pshat from the Telza Rosh Yeshiva will answer your question. .

    פ הרב יששכר פרנד)

    פרשת דברים מתחילה בסקירת משה רבנו של האירועים העיקריים שהתרחשו בשלושים ותשעה השנים, מאז עזבו בני ישראל את הר סיני. כשמשה מזכיר את דרישתם לשלוח מרגלים לסייר בארץ ישראל, טרם כניסתם אליה, הוא מגנה אותם על הצורה הפרועה בה הם הגישו את בקשתם, אך הוא מודה: “וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר” (דברים א, כג).

    הגמרא במסכת סוטה, דף לד: מבינה מדברי משה: “וייטב בעיני הדבר: אמר ריש לקיש, בעיני, ולא בעיניו של מקום (הקב”ה)”. הקב”ה היה מודע, ששליחת המרגלים תסתיים באסון, והוא לא רצה שילכו.

    הדבר קשה להבנה. אם הקב”ה ידע שבסופו של דבר, המרגלים ירעילו את דעתה של האומה, נגד ארץ ישראל, מדוע הוא הסכים שילכו. הקב”ה היה צריך לומר למשה, “אמור להם שאני אלוקים, אני קובע את ההחלטות, ואמרתי “לא!”

    ראש ישיבה מפורסם בשם הרב מוטל כץ מסיק לקח חשוב בחינוך מהאירוע הזה.

    לפעמים, ילדים רוצים לעשות דבר שהוריהם חושבים לבלתי הולם. האינסטינקט ההורי שלנו אומר לנו לקבוע את הרצוי, ולאסור עליהם לעשות את מה שהם רוצים. אנו מנמקים לעצמנו את החלטתנו, בזה שאנו נדרשים לחנך את ילדינו, ולכן אנו לעיתים נאלצים לומר “לא!”.

    אבל, האם תמיד ראוי לומר “לא!”?

    אומר הרב כץ, שאנו לומדים מהמרגלים, שקורה לעיתים שעלינו לוותר, גם אם אנו יודעים שהדבר שילדינו מבקשים לעשות הוא טעות!

    הקב”ה הבין שהעם פשוט לא היה מוכן לקבל את סירובו לבקשתם. אילו משה היה חוזר מאת הקב”ה עם מענה שלילי, הם היו חושבים לעצמם “איך אנו אמורים ללכת ולהילחם נגד מדינה, מבלי לשלוח מרגלים. כולם יודעים שאי אפשר ללחום ללא אינפורמציה מודיעינית. אילו כלל ישראל היה עומד על רמה רוחנית מספקת, כדי לקבל את סירובו של הקב”ה, הוא היה אומר “לא!”. אך הקב”ה הבין שהם לא היו מוכנים לקבל את החלטתו בלב שלם, ולכן הוא לא סירב לבקשתם.

    לפעמים, מעיר הרב כץ, לב החינוך הוא לוותר. אנו חייבים לדעת מתי הילדים שלנו מסוגלים לקבל את ה”לא!”, ומתי הם יותר מדי ממוקדים על הדבר שהם מתכוונים לעשות, כדי לקבל את הסירוב שלנו.

    המושג הזה גם מוזכר באופן ברור בגמרא יבמות, דף סה: “ואמר רבי אילעא משום [בשם] ר’ אלעזר בר’ שמעון: כשם שמצווה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע”.

    הרב מוטל כץ מוסיף אנקדוטה אישית, שקרתה לו לפני הרבה זמן.

    “יום אחד היגיעו אלי בחורי הישיבה, ובקשו ממני לשנות את לוח הזמנים של הישיבה, לערב אחד. הם רצו להתפלל תפילת ערבית מוקדם מהרגיל.

    “כששאלתי אותם, מדוע הם רצו להתפלל מוקדם, הם הסבירו לי שבאותו ערב מתקיים קרב אליפות במשקל כבד, והם רצו להאזין למשחק ברדיו. אילו היו מתפללים בזמן הרגיל, הם היו ‘מפספסים’ את הקרב.

    “מובן מאליו, שעצם הבקשה הייתה בלתי הולמת, שלא לדבר על ההתענינות המפוקפקת של בחורי ישיבה המקשיבים לקרב בין שני אנשים שהוכשרו להכות זה בזה, עד שאחד מהם כבר לא יוכל לעמוד על רגליו.

    “הבנתי שאם אסרב, הבנים פשוט לא יבינו מדוע סירבתי. בסביבה שבה גדלו, הם היו רגילים לראות אזרחים טובים ומכובדים שלא חסכו כל מאמץ כדי להיות נוכחים במשחקים כאלה. הם ראו בצפייה ובהאזנה לשידורי רדיו של שני מבוגרים החובטים זה בזה, כאמצעי בילוי נורמלי לחלוטין.

    “החלטתי” סיים הרב כץ, “שמכיוון שהבחורים האלה אפילו לא יתחילו להבין מדוע אני מסרב לבקשתם, עדיף יהיה לאפשר להם להתפלל מוקדם ולהאזין למשחק.

    בטוחני, שזאת הייתה אחת בין הדילמות הקשות הרבות שהרב כץ היה צריך להתמודד איתן. הוא עצמו למד בבחרותו לפני מלחמת העולם השנייה, בישיבת טלז’ באירופה. מה היו חושבים ראשי הישיבה דאז על בקשה כזו?

    הרב מרדכי גיפטר סיפר לעיתים קרובות על זיכרונות הגעתו לטלז’, בו גילה שהדבר היחיד שהיה קיים שם הייתה התורה. כמה קשה היה צריך להיות לאדם שגדל במסירות נעלה כזאת לתורה, להרשות לתלמידיו לסיים את הלימודים בשעה מוקדמת, כדי לצפות במשחק גמר של אגרוף במשקל כבד?

    אבל זה היה עולם חדש. תלמידי הישיבה היגיעו מקהילות קטנות שונות מרחבי המדינה. רבים מהם חונכו בבתי ספר ציבוריים בצעירותם. לא היה ניתן לצפות מהם, להעריך לגמרי את ערך התורה.

    כמובן, ישנם הרבה מקרים, בהם הורים ומחנכים חייבים לומר לא. במקרה שלנו, הרב מוטל למד מהמורה הטוב ביותר. אם הקב”ה אפשר לכלל ישראל לעשות דבר שהוא ידע שאינו ראוי, כאשר הוא הבין שאין ביכולתם לקבל את סירובו, הרי שראש הישיבה היה חייב למצוא בתוך עצמו את האומץ לעשות אותו הדבר.

    ואכן כן, הורים יקרים, גם אנו חייבים!

    בלי וירוסים. http://www.avast.com

    Reb Eliezer

    I said, if Hashem would have said no, they would have said, what is He hiding? They put Hashem kavayochel in a vice where what ever He does is a problem, so He did not command to do either side. The problem was according to the Rav Abarbanel and Maasei Hashem that they publicized their findings.

Viewing 7 posts - 1 through 7 (of 7 total)
  • You must be logged in to reply to this topic.