- This topic has 2 replies, 3 voices, and was last updated 4 years, 1 month ago by .
-
Posts
-
With all of the tragedy, suffering, and difficulty these days, one of more disturbing issues is the lack of tefillah b’tzibbur. I am not a rov or talmid chochom or a tzaddik, but I haven’t been able to stop thinking that Hashem Yisborach has taken tefillah b’tzibbur away from us for a reason. If a father gives a valuable gift to his son, and the son fails to appreciate it properly and instead mistreats and misuses it, wouldn’t it be reasonable for the father to take away the gift and hold it until the son is ready to appreciate it properly? Have we properly appreciated the valuable gift of tefillah b’tzibbur which our Father has given us? Do we realize what tremendous opportunity every tefillah b’tzibbur is? Perhaps a few questions might help us to answer these questions.
Do we try to always arrive at the beis knesses at least a few minutes before the beginning of each tefillah to allow ourselves enough time to situate ourselves and clear our minds of other thoughts and issues so that we ready to address the Melech?
Do we choose a particular minyan because of its high speed? Do we always need to hurry?
Do we dress and behave in a way which is appropriate for one who is in the house of the Melech?
Do we talk during the tefilla at times when it is assur?
Do we make certain that our mobile phones and any other devices are completely disabled from making any sounds during the tefillos?
Are we careful to respect the other mispallelim around us and avoid disturbing them or encroaching on their daled amos while they are saying their shmoneh esreh?
Do we listen carefully to the shaliach tzibbur and answer Baruch Hu Uvaruch Shmo, Amen, Yehei Shmei Rabbah, Kedushah, etc.? Do we listen carefully to the krias hatorah and the haftarah?
Do we carefully listen to the drasha or dvar halacha?
Are we careful to respect the makom tefillah? Do we make sure to put away seforim and refrain from leaving dirty tissues or other refuse lying around? Do we make an effort to maintain the beis knesses clean and in good condition?
Do we try to make sure that rabonnim are paid sufficiently and that are treated with proper respect?I am certainly not an eloquent writer, but perhaps I have raised a point or two which might be worth pondering. If you find anything worthwhile here, please pass it along. Hashem should send us a great refuah and yeshuah very soon, and we should be mechazek in our avodas Hashem.
A number of your points were brought up by Rabbi Aharon Kaufman (Rosh Yeshiva of Yeshiva Ateres Shlmuel of Waterbury) on Tuesday night in a teleconference.
These are the words of the Rabbenu Bachaye in the beginning of Parashas Ki Siso:
[רבינו] בחיי שמות פרק ל פסוק יב
גלה לך הכתוב כי העם הנפרט במנינו כל אחד לגלגלותם, הנה הוא מושגח מבעל ההשגחה יתעלה וכל מעשיו נפרטין לפניו ואז יחול הנגף, מה שאין כן
בתחלה שהיה ענינו נמשך בכלל הרבים, אבל עתה בהיות כל יחיד ויחיד וכל מעשיו נפרטין אי אפשר מבלתי עונש וכענין שהשיבה השונמית לאלישע: (מלכים – ב ד, ג) “בתוך עמי” וגו’, כלומר איני רוצה שתתפלל בשמי לפני המלך או אל שר הצבא, מוטב לי שיהיה עניני נכלל בכלל הרבים ולא נפרטת פן אענש, וידוע כי אותו היום שכתוב בו: (שם, יא) “ויהי היום”, ראש השנה היה. ומכאן ראוי אותו היום שכל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון שיהיה יום הדין ופקודת עונש לעולם ולהתפחד ולדאוג בו, כיון שכל יחיד נפרט וכל מעשיו נפרטין (ירמיה לב, יט) “לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו”, וכן תמצא בספר רות: (רות א, א) “וילך איש מבית לחם יהודה”, הזכירו הכתוב סתם, וכשנפרט אחר כן ונזכר: (שם, ב) “ושם האיש אלימלך”, מה כתיב שם: (שם, ג) “וימת
אלימלך”.Very nicely put. This above tells us that being a part of group we are protected from being scrutinized individually for our faults.
The above originates from a Zohar Hakadash:
זוהר כרך ב (שמות) פרשת בשלח [המתחיל בדף מד עמוד א]
ותאמר בתוך עמי אנכי יושבת, מאי קאמרת, אלא בשעתא (נ”א בזמנא) דדינא תליא בעלמא לא יתפרש בר נש בלחודוי ולא יתרשים לעילא ולא ישתמודען ביה בלחודוי דהא בזמנא (אחרא) דדינא תליא בעלמא אינון דאשתמודעון ורשימין בלחודייהו אף על גב דזכאין אינון אינון אתפסן בקדמיתא, ועל דא לא לבעי ליה לאיניש לאתפרשא מבין עמא לעלם דבכל זמנא רחמי דקודשא בריך הוא על עמא כלהו כחד ובגיני כך אמרה בתוך עמי אנכי יושבת ולא בעינא לאתפרשא מנייהו כמה דעבדנא עד יומא דין,Translation to the best of my ability.
The Shunamis said, I reside among my nation. What did she mean? At the time judgement rules over the world, a person should not separate himself from the group in order he should not be spotted above and recognized on his own. As at the time of judgement, those that separate themselves and are recognized by themselves, even though they are innocent, they will be dealt with first. Therefore, a person should not separate himself because Hashem’s mercy is showered on us as one and therefore she said, I want to follow my daily behavior and not separate myself.
- You must be logged in to reply to this topic.