What did the mraglim do wrong? (non political)

After Hashem’s promise and after all of the open miracles in the desert it was unbelievable kefira. As for LH, I heard that the Ben Ish Hai said that it is even assur to complain about the weather in EY.

with the Sechina & hashem in his holy presence & the great himble leader Moshe Rabeinu being with klal yisroel 24/7 it was a lack of trust & faith in Hashem to question Hashem about the land promised to them & not trust Hashem when they were on such a high level & saw such great miracles every day since they left mitzrayim over & over again.

i.e. its a insult & contradiction to question YOUR own father/parents raising you since birth & taking care of EVERY SINGLE NEED, when you never yet saw in your life them not taking care of you 24/7

maybe on our level it’s not so bad but the Meraglim were massive Tsaddikim and so on their level they did a major sin
also their Lashon Hara was horrible because it lead to the extreme reaction of Bnei Yisroel and and Hashem made that Galus would happen because they cried for no reason on the 9th of Av and so they will cry on that night for years to come.

At first they answered Moshe’s questions about the land. Then they said it’s all for nothing; they passed judgement.

very good oyyoyyoy! that is almost the correct answer! did you think of that yourself or you heard that from someone?
it is similar to the answer that the Lubavitcher Rebbe gave in one of his famous sichos.
The reason the yidden didn’t want to enter e”y was not because they were scared about losing the war but a different reason entirely.
yidden didn’t want to enter into a world of gashmius and business. in the midbar they were able to sit and learn without having to worry about financial matters.

Oh so that explains why your answer was a little different from what the Rebbe said. Who was the person that your friend quoted about the other answer?

Finally there is Torah here and not Shtussim!

If anybody is interested in a great pshat in the Meraglim, the של”ה goes throught the subject quite extensively:

וידבר ה’ אל משה לאמר שלח לך אנשים וגו’, עד סוף כל הפרשה. יש בענין הזה כמה קושיות. הקושיא הראשונה מה שהקשו כל המפרשים מה חטאו המרגלים, וראש המדברים הוא הרמב”ן (יג, ב) וזה לשונו, מה עשו המרגלים, כי משה אמר להם (במדבר יג, יח) וראיתם את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב. ואמר להם (שם יט) בערים הבמחנים אם במבצרים, ועל כל פנים היו צריכים להשיבו על מה שצוה אותם, ומה פשעם ומה חטאתם כשאמרו לו אפס כי עז העם והערים בצורות גדולות, וכי על מנת שיעידו לו שקר שלח אותם. ואל תחשוב כי היה פשעם באמרם ארץ אוכלת יושביה בלבד, כי טרם שיאמרו להם כן היה מריבת כלב עמהם. וכן כתיב (דברים א, כח) אחינו המסו את לבבינו לאמר עם גדול ורם ממנו וגו’, ובכאן (במדבר יד, ג) כתיב לנפול בחרב נשינו וטפינו יהיו לבז. והנה משה רבינו אמר לפנים כדברים האלה, והפליג להם בחזק העם ובמבצר עריהם וכח הענקים יתר מאוד ממה שאמרו המרגלים לאבותם, כדכתיב (דברים ט, א-ב) שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן לבא לרשת גוים גדולים ועצומים ממך, ערים גדולות ובצורות בשמים. עם גדול ורם בני ענקים אשר אתה ידעת ואתה שמעת, מי יתיצב לפני בני ענק. ואם הי’ פשע המרגלים וחטאתם בזה, למה יניא את לב בניהם כהניא המרגלים את לב אבותם, עד כאן לשונו:

והנה אח”כ כתב הרמב”ן כי חטאם היה במה שאמרו אפס, וזה לשונו, הנה אמרו אמת והשיבו על מה שנצטוו. והיה להם לומר שהעם היושב עליה עז והערים בצורות, כי יש להם להשיב אמרי אמת לשולחם, כי כן צוה אותם החזק הוא הרפה הבמחנים אם במבצרים. אבל רשעם במלת אפס, שהיא מורה על דבר אפס ונמנע מן האדם, שאי אפשר בשום ענין, כלשון (תהלים עז, ט) האפס לנצח ואין עוד כו’, עיין שם:

וכתב בעל עקידה וזה לשונו, יראה שהוא דקדוק חלוש מאוד למצוא למות תוצאות, כי ודאי מלת אפס בזה השמוש הוא שוה למלת רק או אך כמו שכתוב בבלעם פעם (במדבר כב, כ) אך את הדבר, פעם (שם לה) אפס את הדבר, ואין הבדל ביניהם ושניהם כטעם (דברים טו, ד) אפס כי לא יהיה בך אביון, עד כאן לשונו:

והנה הרב בעל עקידה פירש ג”כ שהחטא הוא באפס אבל בענין אחר. כי הם היו שלוחים, ולא היו ראוי לומר רק שליחותם ולא להיות יועצים, כי הליועץ נתנו, והיה להם להשיב עז העם, ולא לומר אפס שהוא מורה על העצה, כלומר אך ידוע תדעו זה הדבר כי עז העם. ואין חילוק בין אם כתוב אפס, או רק, כך הוא ענין בעל עקדה:

ולכאורה הטיב את אשר דיבר בעל עקידה, אמנם כי מעיינת שפיר אין דבריו מספיקין, דבשלמא אם לא היתה כבר ההבטחה לישראל כמה פעמים שהארץ היא טובה מאוד, היו דבריו נכונים. אבל מאחר שכבר הובטחו שהארץ טובה, והם לא האמינו ועל דעת כן נשלחו לראות מה ענין הארץ ופירותיה, ואם העם חזק או רפה, וכיוצא בהם, ולראות בכלל אם היא טובה, אם כן השיבו המרגלים כהוגן לפי ענין שליחותם לומר מצד המעלות אלו זבת חלב ודבש וזה פריה היא טובה, אמנם מצד כי עז העם אינה טובה. וא”כ הדרא קושיא לדוכתא:

עוד קשה, ומה חטאו ישראל בשלוח מרגלים שאמר הקב”ה חייך אני נותן מכשול כמו שכתב רש”י (במדבר יג, ב ד”ה שלח לך), הלא היה ברצון משה רבינו ע”ה ששאל את פי ה’ ונעשה ברשותו. עוד קשה, למה לא נכתב כאן הסיפור דנשלחה אנשים לפנינו המוזכר במשנה תורה. עוד קשה, שינוי ג’ לשונות. פעם אמר (במדבר יג, ב) ויתורו, פעם אמר (דברים א, כב) ויחפרו, ופעם (שם כד) וירגלו. עוד קשה, למה נשלחו י”ב, וכי לא היה די בשני אנשים מרגלים כמו שעשה יהושע:

עוד קשה, אנשים חשובים באותה שעה כשרים היו, ואח”כ אמר (במדבר יג, כו) וילכו ויבואו, מקיש כו’. על זה נוכל לומר על דרך הצחות, באמת רשעים מעיקרא היו, רק אנשים ראשי בני ישראל, כי האדם יראה לעינים וה’ יראה ללבב (ש”א טז, ז):

עוד קשה, כשסבר משה רבינו ע”ה שהם כשרים, למה זה התפלל על יהושע. או מאי טעמא לקריאת השם דיהושע. או למה לא התפלל גם כן על גיסו הצדיק כלב. אלה שמות האנשים קשה הכפל. עוד קשה, נשיאים הראשונים נחשון וחביריו שהובררו כבר, למה לא נשלחו, ואין סברא שמתו כולם:

עוד קשה, דברי המרגלים סותרים לכאורה. אמרו (במדבר יג, לב) ארץ אוכלת יושביה, ואמרו (שם כב) גם ילידי הענק ראינו שם. על דרך הפשט, אם אוכלת יושביה שהם ענקים, מכל שכן אנשים חלושים. עוד קשה, ידוע (עי’ סוטה ג, א) כל חוטא שוטה, ומכל מקום יש טעם ליצר הרע המסיתו לעבירה ומראה לו ההנאה ואיזה חימוד. ומה הנאה היה מגיע למרגלים בעיכוב במדבר:

בענין שלוח מרגלים היו ג’ דעות, על דרך צדיקים, בינונים, רשעים. א’ צדיק ה’ בכל דרכיו, והמבדיל משה עבדו נאמן ביתו איש צדיק תמים, והיתה הרשות מפי הקב”ה למשה רבינו ע”ה לשלוח מרגלים כדי שיראו ישראל חוזק הכנעניים ואז יכירו כי לה’ הישועה, ה’ איש מלחמה. ועל כן ציוה ב”ה לראות בחזקת העם והערים הגדולות לידע שאי אפשר בטבע לכבוש אותם, וכמו שאמר משה רבינו ע”ה לדור דעה (דברים ט, א) שמע ישראל אתה עובר היום וגו’ לרשת גוים גדולים ועצומים וכו’, וכל הכוונה שישימו ללבם הבטחון בו יתברך וכי יד ה’ עשתה זאת ולו ית’ זרוע עם גבורה:

ועל דרך זה פירש בספר מעשה השם בפסוק (דברים ז, יז) כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה איכה אוכל להורישם לא תירא מהם. דהכוונה היא, כשתאמר כך בלבבך שלא אוכל להורישם כי הם גדולים וחזקים אם לא בעזרת הש”י, אז לא תירא מהם כי הוא יתברך יהיה עמך. אבל כשתאמר כחי ועוצם ידי יעשה, אז תירא מהם. ואז תיבת כי הנאמר בזה הפסוק כפשוטו, ואין צריך למה שכתב רש”י שם. זהו דעת הש”י שציוה את משה לשלוח מרגלים, ולזה הסכים דעת משה גם כן. על כן מוזכר בדברי הש”י ובדברי משה רבינו ע”ה לישנא דויתורו, כי זה הלשון נופל על ידיעה בלב והבנה כמו שכתוב (במדבר טו, לט) ולא תתורו אחרי לבבכם וגו’:

ב’ ישראל בינונים, לא היתה כוונתם על שום דבר שקר, רק כוונתם לרגל לידע האמת אם הוא באפשרי דרך הטבע, ולא סמכו על מעשה ניסים, ועל כן צוו לרגל. וגם צוו לראות באיזה דרך ילכו אשר משם נח יותר לכבוש ולציין הדרכים:

והנה בכל אלה לא משנת חסידים הוא, כי מה שבחרו לראות הדבר לפי הטבע, אף שיהושע עשה כן במלחמת עי כי כן נצטוו מהקב”ה, מכל מקום היכא דאי אפשר על פי הטבע לא יונח עבור זה. וגם לציין הדרכים זה ללא צורך, כי ענן ה’ הולך לפניהם ומראה להם מקום איזה דרך ילכו, גם משוה ההרים ומגביה הנמוך:

ובזה מתורץ לדעתי איך יהושע שלח מרגלים בראותו הרעה הנמשכה משלוח המרגלים, והרב אלשיך תירץ, כי ידע מה ישיבו, ולא עשה רק לסימנא יתחזקו העם כענין גדעון כו’. ואני אומר כי יהושע עשה לראות הדרך, כי נסתלק עמוד הענן כשמת אהרן. ועל כן תמצא בדברי ישראל ויחפרו, כי כוונתם היה בשלוח מרגלים לגלות חרפת הארץ באם ח”ו האמת יהיה כך. ובמסכת סוטה פרק אלו נאמרין (לד, ב) ויחפרו לנו את הארץ, אמר רבי חייא בר אבא לא נתכוונו אלא לבושתה של ארץ ישראל כתיב (דברים א, כב) ויחפרו לנו את הארץ, וכתיב התם (ישעיה כד, כג) וחפרה הלבנה. פירש רש”י, לבושתה של ארץ ישראל, אותה שאילה ששאלו תחלה שלוח המרגלים. והכוונה ישראל ששאלו היתה להביא דיבה ר”ל אם הוא ח”ו אמת. אבל המרגלים בעצמם כוונתם להוציא דיבת שקר, וזהו החלוק בין מוציא דיבה למביא דיבה:

ג’ המרגלים הם כת רשעים, וכוונתם היתה ברע לעשות עיכוב לישראל במדבר, והתחילו בהמצאות לעשות שהוי לישראל, וכשלא סיפק ההמצאה ראשונה אז הוציאו דיבה בפרהסיא. וטעמם היה, כי הבינו למה לא נשלחו נשיאים הראשונים נחשון וחביריו, אלא ודאי גדולתם שמורה להיות בארץ ישראל, ובודאי כך היה אם לא נגזרה מיתה. וחשבו המרגלים, כל זמן שישראל בחוצה לארץ ישארו הם בנשיאות, דכיון שעלו לא ירדו. ואפשר שזהו ענין במה שאמרו כשרים באותה שעה, רצו לומר בחוצה לארץ ראוים מנהיגים:

ואחר כותבי זה מצאתי כן בזוהר (ח”ג קנח, א) וזה לשונו, מאי טעמא אמאי נטלו עיטא דא, אלא אמרו אי יעלון ישראל לארעא נעביר אנן מלמהוי’ רישין, וימני משה רישין אחרינין, דהא אנן זכינן במדברא למהוי, אבל בארעא לא נזכי כו’, עד כאן לשונו:

גם הכוונה במה שאמרו כשרים באותה שעה, שעדיין לא היה עולה בדעתם להוציא דבת שקר, רק היו מקווים שלא יהיה נכון לעלות ולירש דרך הטבע. אך על דרך (אבות ד, ב) עבירה גוררת עבירה באו אח”כ להוצאת דיבה, על כן כתיב בהו לשון וירגלו, לשון (תהלים טו, ג) לא רגל על לשונו:
ומה שאמרו מקיש הליכתן לביאתן לחטא, לא שעלה אז על מחשבתן להוצאת דיבת רעה, כי נקיים וכשרים היו אז מזה, רק שהחטא היה מוכן בכח, מאחר שהתחילו לחטוא לעשות המשכה בשביל כבודם, וזהו המכשול שנתון לפניהם, כענין שפירש לקמן בפרשת בלק במ”ש להטעותו בא, עיין שם. וכענין שאמרו רז”ל (שבת קח, ב) כך דרכו של יצה”ר, היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבודה זרה. ואף שבעשיה הראשונה לא עלה במחשבתו על זה וכשר הוא מזה, מכל מקום נחשב כאלו כך, מאחר שיבא לידי כך ע”י כך. כן המרגלים באו לידי כך לבסוף, וירגלו הוציאו דיבה כדפרישית לא רגל. והא דמצינן גם במרגלים לשון לתור זהו לרע, כי הלכו לתור אחר לבם ואחר עינם, דהיינו גבה עינים ורחב לבב כי זה היה כוונתם:

נחזור לענין ראשון, ג’ דעות בשליחות המרגלים. דעת המרגלים לרדוף אחר הכבוד, והלכו מעבירה לעבירה עד שכחשו בה’, ונדחו מהארץ שלמטה ושל מעלה. דעת ישראל היה להבאת דיבה, כלומר שיגידו האמת, אבל לא להוצאת דיבת שקר, והיתה כוונתם לראות אם יוכלו לכבוש דרך הטבע. אבל גם זה היה רע בעיני ה’, גם בעיני משה רע. וציווי הש”י בשליחות המרגלים היה אדרבה להיפך, שיראו בעיניהם שאי אפשר לכבשם דרך הטבע כי הם חזקים במאוד, וגם הערים הם גדולות ובצורות בשמים, אם לא יד ה’ תעשה זאת, ואז יראו כי הוא הנותן הכח:

ואז מתורץ הקושיא הגדולה, מה היה חטא המרגלים מתחילה קודם שהוציאו דיבת הארץ, עד שהוצרך לקפוץ כלב ויהס את העם. כי הנה החטא היה שאמרו אפס כי עז העם כמו שכתב הרמב”ן. אבל לא כענין שכתב הרמב”ן כי אין חילוק אצלי הן שכתוב אפס או רק או אך כדברי בעל עקידה, אבל איני דורך כדרך בעל העקידה. רק הענין כי בתיבת אפס הפכו כוונת הש”י, אפס כי עז העם מורה חסרון שיניחו מחמת זה, ואדרבה כוונת הש”י הוא שיראו שהם עז, ואז יראו כי לה’ המלחמה וכמו שכתבתי, כי זה היה התכלית לראות כי ה’ צבאות עמנו משגב לנו. והבוטח בה’ חסד יסובבנו: