Fron the Chasam Sofer
שו”ת חתם סופר חלק א (אורח חיים) סימן קנט
אבל אשר שם פניו נגד מגולחי הזקן, לא ידעתי מה הרעש הגדול הזה, לכו נא ונוכחה אי משום חוקת הגויים אשאלהו ויודיעני מי התיר לנו נעלים שחורים המבואר בש”ס לאסור מסאני אוכמי ולהפליא ענין אמרו במס’ תענית כ”ב9 ע”א דהוה מסיים מסאני אוכמי, ויעיין ב”ק נ”ט10 ע”ב ובתוס’ שם ד”ה דהוה מסיים, ובשיטמ”ק שם מחלק בין שחור לאוכם וזה מסכים קצת לפי’ ה”ג דמייתי תוס’ פרק אלו טרפות מ”ו ע”ב ד”ה אוכמי, הנאמר שהוא מקור משחת, כאשר כתב על עם ה’ אלו, לא ניחא למרייהו למימר הכי, והוא דבר דלא נמצא בש”ס ופוסקים וגם לא בשום ספר מספרי חצונים שיהי’ הפרש בין ישראל לאינו ישראל בגילוח הזקן כי אז גם כל האומות היו מגדלים זקניהם, ויעיין בש”ס שבת קנ”ב ע”א תלת אמרת לי תלת שמעת וכו’, וברבה בראשית פ’ י”א סי’ ז’ פילוסוף שאל את ר’ יהושע וכו’ מפני מה אותו האיש מגלח פאת ראשו ומגדל זקנו וכו’ יע”ש, אבל לא נמצא בשום מקום שיהיה בזה משונה מנהג גוים. ומה שרמז לספרי מקובלים שכתבו שלא להושיט ידים בדקני כלל אין לי עסק בנסתרות, אבל מהם ומהמונם הותרה הרצועה לגמרי בכל ארץ אטלי’ שכל חכמיה מגולחי זקן ונתלים באילן גדול ר’ מנחם עזרי’ בעל עשרה מאמרות אבי המקובלים שהוא היה מגולח מבלי השאיר שערה א’, וכן העיד עליו היש”ר מקאנדיא באילים שלו, והיה אומר שעפ”י חכמי המקובלים אין חוץ לארץ ראויה לכך, ומה אאריך במה שאין לי יד ושם בו, אבל אבותינו הנהיגו עצמם כן על צד ההכרח הגדול ולא מקור משחת ח”ו אלא בקדושה יתירה, והוא בימי גזירת תתנ”ו, והרועים וכדומה התירו גדוליהם להמכתתים רגליהם לשנות מלבוש ולגלח זקנם שלא יכירום האויבים כי אז כבר גלחו הגוים זקניהם עפ”י מעשה ממלך פולין א’ שהי’ סריס כמבואר בספרי הימים והתירו חז”ל שהיו בימים ההם לעשות כן, ולהיות גלוח הזקן דבר שאי אפשר להשתנות והיו נכלמים מאוד האנשים ההמה בשובם לביתם, על כן נשתרבב המנהג שלא לגדלו כלל רק סימנא בעלמא שזה יגולח ויגדל בקוצר זמן שבן לילה היה ורק אך מופלגי תורה היושבים בביתם הם מגדלים אותו, ואותן שלפני גזירה ההיא שברחו לארץ פולין לא באו לכלל זה. והנה זה ברור ונכון כי אילו היה תחלת מנהגו באיסור היה משום חוקי הגוים, אבל אחר שכבר נהגו ישראל לגלח, תו אין בו שום נדנוד ופקפוק כלל אפילו ריח איסור אין בו, אבל הך דמסאני אוכמי לא ידעתי איך נתפשט11 ע”כ צריכין אנו ללמוד זכות ולומר שנתפשט ג”כ בתחילה בהיתר וכיון שהותר הותר. והנה יעיין ביורה דעה סימן קנ”ז ס”ב ויעיין ש”ך סי’ קע”ח סק”ד הקשה אמהרי”ק, ובחידושי למסכת חולין12 ישבתי ת”ל יתברך באופן הנאות, ואי משום מספריים כעין תער זהו חשש רחוק ושרשו פתוח מתרומת הדשן13 כשהזוג חדוד מאוד יש לזהר אולי יחתוך בתחתון לחוד וידענא שהוא מידי דלא שכיח, גם מההשחתה תחת הגרון המעיין בש”ס [מכות כ’ ע”א] וראשונים יראה כי ממש לית מאן דחש לדברי ר”ח14 בזה, והמחמיר קדוש יאמר לו והמקיל לא יאמר עליו מקור משחת ח”ו. כללו של דבר, כל מה שאמר מכ”ת באגדת ריב”ח15 הנמשל הוא טוב וקדש קדשים, והמשל שהיסב פני’ על חטא קל וקטן לא יקרא ח”ו בשם חטא ועון חלילה וחס, והאומר כן עתיד ליתן הדין בלי ספק, והייתי יכול להמשיל משל אחר אבל ועמך כולם צדיקים כתיב, ויהי’ ממחוז פלוני או פלוני: