Reb Eliezer

It is the time before coming of Meshiach, akavta demashicha.

The Midrash compares this unity to a father who took a bunch of reeds in his hand and ask his sons to break them. When they were unable to do it, he told them that as long as they keep together no one can hurt them.

No, see https://www.theyeshivaworld.com/news/israel-news/2239109/hear-it-the-satmar-rebbe-of-williamsburg-excoriates-neturei-karta-who-join-pro-hamas-protests.html

Maybe it teaches us to see and learn from the tzadikim, the complete.

The holy Ohr Hachaim explains that it easy to leave after one is promised a reputation, children and wealth. However Avram left ‘כאשר דבר אליו ה as Hashem said to him, harsh words which are not so easy to follow and not כאשר אמר.

When Meshiach will come in its fixed time a harsh king will come about to force the Jews to teshuva. Hamas is that מלך קשה כהמן.

השטן adds up to 364 as the day of Yom Kippur, the yetzer hara has no effect over us.

In the Hagaddah we seem to minish Pharoh’s deeds over Lavan. The fact that Lavan wanted to uproot everything happens to be good us as Hashem swore that the Jews will always exist, so his wishes will never become a reality. The holy Alshich explains that Lavan destroyed the intention of Yaakov to marry Rachel first. If this would have occured, Yosef would have been the first born and no jealousy would have happened among the brothers and they never would have descended to Mitzraim.

According to the Kli Yakar at the end of parashas Vayigash, this teaches us an important lesson. The servitude came because the Jews forgot that they were strangers in a strange land. ויאחזו בה they grabbed on to the land becoming strong and the Mitzriim became jealous of them and had them work to weaken them.

The above does not mean that no hishtadlus is necessary but after doing it, we should rely on the RBSO (Hashem).

Fron the Chasam Sofer

שו”ת חתם סופר חלק א (אורח חיים) סימן קנט
אבל אשר שם פניו נגד מגולחי הזקן, לא ידעתי מה הרעש הגדול הזה, לכו נא ונוכחה אי משום חוקת הגויים אשאלהו ויודיעני מי התיר לנו נעלים שחורים המבואר בש”ס לאסור מסאני אוכמי ולהפליא ענין אמרו במס’ תענית כ”ב9 ע”א דהוה מסיים מסאני אוכמי, ויעיין ב”ק נ”ט10 ע”ב ובתוס’ שם ד”ה דהוה מסיים, ובשיטמ”ק שם מחלק בין שחור לאוכם וזה מסכים קצת לפי’ ה”ג דמייתי תוס’ פרק אלו טרפות מ”ו ע”ב ד”ה אוכמי, הנאמר שהוא מקור משחת, כאשר כתב על עם ה’ אלו, לא ניחא למרייהו למימר הכי, והוא דבר דלא נמצא בש”ס ופוסקים וגם לא בשום ספר מספרי חצונים שיהי’ הפרש בין ישראל לאינו ישראל בגילוח הזקן כי אז גם כל האומות היו מגדלים זקניהם, ויעיין בש”ס שבת קנ”ב ע”א תלת אמרת לי תלת שמעת וכו’, וברבה בראשית פ’ י”א סי’ ז’ פילוסוף שאל את ר’ יהושע וכו’ מפני מה אותו האיש מגלח פאת ראשו ומגדל זקנו וכו’ יע”ש, אבל לא נמצא בשום מקום שיהיה בזה משונה מנהג גוים. ומה שרמז לספרי מקובלים שכתבו שלא להושיט ידים בדקני כלל אין לי עסק בנסתרות, אבל מהם ומהמונם הותרה הרצועה לגמרי בכל ארץ אטלי’ שכל חכמיה מגולחי זקן ונתלים באילן גדול ר’ מנחם עזרי’ בעל עשרה מאמרות אבי המקובלים שהוא היה מגולח מבלי השאיר שערה א’, וכן העיד עליו היש”ר מקאנדיא באילים שלו, והיה אומר שעפ”י חכמי המקובלים אין חוץ לארץ ראויה לכך, ומה אאריך במה שאין לי יד ושם בו, אבל אבותינו הנהיגו עצמם כן על צד ההכרח הגדול ולא מקור משחת ח”ו אלא בקדושה יתירה, והוא בימי גזירת תתנ”ו, והרועים וכדומה התירו גדוליהם להמכתתים רגליהם לשנות מלבוש ולגלח זקנם שלא יכירום האויבים כי אז כבר גלחו הגוים זקניהם עפ”י מעשה ממלך פולין א’ שהי’ סריס כמבואר בספרי הימים והתירו חז”ל שהיו בימים ההם לעשות כן, ולהיות גלוח הזקן דבר שאי אפשר להשתנות והיו נכלמים מאוד האנשים ההמה בשובם לביתם, על כן נשתרבב המנהג שלא לגדלו כלל רק סימנא בעלמא שזה יגולח ויגדל בקוצר זמן שבן לילה היה ורק אך מופלגי תורה היושבים בביתם הם מגדלים אותו, ואותן שלפני גזירה ההיא שברחו לארץ פולין לא באו לכלל זה. והנה זה ברור ונכון כי אילו היה תחלת מנהגו באיסור היה משום חוקי הגוים, אבל אחר שכבר נהגו ישראל לגלח, תו אין בו שום נדנוד ופקפוק כלל אפילו ריח איסור אין בו, אבל הך דמסאני אוכמי לא ידעתי איך נתפשט11 ע”כ צריכין אנו ללמוד זכות ולומר שנתפשט ג”כ בתחילה בהיתר וכיון שהותר הותר. והנה יעיין ביורה דעה סימן קנ”ז ס”ב ויעיין ש”ך סי’ קע”ח סק”ד הקשה אמהרי”ק, ובחידושי למסכת חולין12 ישבתי ת”ל יתברך באופן הנאות, ואי משום מספריים כעין תער זהו חשש רחוק ושרשו פתוח מתרומת הדשן13 כשהזוג חדוד מאוד יש לזהר אולי יחתוך בתחתון לחוד וידענא שהוא מידי דלא שכיח, גם מההשחתה תחת הגרון המעיין בש”ס [מכות כ’ ע”א] וראשונים יראה כי ממש לית מאן דחש לדברי ר”ח14 בזה, והמחמיר קדוש יאמר לו והמקיל לא יאמר עליו מקור משחת ח”ו. כללו של דבר, כל מה שאמר מכ”ת באגדת ריב”ח15 הנמשל הוא טוב וקדש קדשים, והמשל שהיסב פני’ על חטא קל וקטן לא יקרא ח”ו בשם חטא ועון חלילה וחס, והאומר כן עתיד ליתן הדין בלי ספק, והייתי יכול להמשיל משל אחר אבל ועמך כולם צדיקים כתיב, ויהי’ ממחוז פלוני או פלוני:

He says that if he would have been there, he would have designated Tisha Beov on the 10th but by us the beginning of the punishment is more severe. The Chasam Sofer explains that the Babilonians and Romans once they are entered, they desecrated the temple when they put it to fire a holy temple burned but once it burned, it became mundane, so we commemorate the start of the fire.

It is also the Chasan Sofer’s (grandson of the Chasam Sofer) yahrzeit who was niftar at 48. We say אז ימלא שחוק פינו, I heard a joke where his grandson the Matidorfer Rav, Rav Shmuel ztl’l was niftar at 89. Leasid Lavo at techiyas hamesim, they get revived at the age they were niftar. So they say the 48 year old is the grandfather of the 89 year old. We start to laugh.

The Dubner Maggid explains the double expression of Nachamu
with a mashal where a rich husband goes overseas and the wife is afraid that he might have forgotten her. He wrote her a letter. The letter itself was a proof that he did not forget her. Similarly, in galus the consolation of Hashem is our consolation that we are not being forgotten.