Can You Get a Haircut Tonight?


Print Friendly, PDF & Email

by Rabbi Yair Hoffman for

There is someone that was recently willing to pay a large amount of money to have the honor of being a sandak at a Bris Milah – any Bris Milah.  His purpose, however, was not to just have the kavod of being Sandek – but to be able to get a haircut during Sfirah.  This person, and perhaps many others out there as well, would certainly like to hear what the halacha is concerning the night of Lag BaOmer itself.

What are the halachos of getting a haircut and listening to music on the evening of Lag BaOmer?


It is a debate among the Rishonim whether the heter for getting married and getting a haircut on Lag BaOmer is only after the morning (and day) or on the previous evening as well.  Rabbeinu Yerucham, the Tashbatz, and the RiN Sho’iv write that the leninecy is only upon morning and not previously.  They write that the notion found in the laws of mourning of “Miktzas ha’Yom k’kulo” does not apply in the previous evening.  The Ramban, however, writes that we apply this principle even regarding the laws of mourning during Sfirah.


Most readers are already familiar with the two minhagim in regard to Sfirah that are cited in the Ramah in Shulchan Aruch (Orech Chaim 493:3 but see the whole siman).  Some are of the view that the mourning starts from Rosh Chodesh Iyar and continues until just before Shavuos.  Others started the mourning from the second day of Pesach and end it on Lag BaOmer.


The simple reading of the Shulchan Aruch (OC 493) is that one may only take a haircut on the morning of the 34th day.  However, the reading of the Shulchan Aruch according to the Mahari Assad is that for a wedding – the Mechaber would permit from the night of the 33rd of the Omer.


It is a debate among the Poskim as to whether Ashkenazim can get married on the night of Lag BaOmer or only in the daytime.  It is the opinion of the Ramah, the Levush, the Vilna Gaon and the Machatzis haShekel  to permit it only upon morning of the 33rd – after sunrise.  That would translate to tomorrow morning and not tonight.

The Leket Yosher, however, and others hold that it is permitted from the evening.  The Mor U’Ketziah and the Mahari Assad write that even the Ramah permits it at night-time!

Some (Eliyhu Rabbah) are of the opinion that the entire debate hinges upon the debate in regard to the recitation of Tachanun at the previous Mincha.  In other words, according to those who hold that Tachanun is not recited from Mincha of the day of the 32nd (today), it would be permitted to hold both a wedding and have a haircut on the night of the 33rd.  However, both the Machatzis Hashekel and the Mahari Assad write that these two issues are separate and not dependant upon each other.


The Mishna Brurah cites both opinions and, in regard to marriage, cites the view of the Eliayu Rabbah that “Nonetheless, in regard to weddings, I have not seen those who are lenient – except on the day of Lag BaOmer itself and not on the previous evening.”  The Mishna Brurah, however, is lenient when Lag baomer falls on a Friday – to allow the marriage on the Thursday night of Lag BaOmer.


Dayan Weiss (Minchas Yitzchok IV #84) was of the opinion that the wedding should only take place on Lag BaOmer day itself and not continue into the night of the 34th.


Rav Moshe Feinstein zt”l, however, argued against the Mshna Brurah’s position and allowed for weddings on the night of Lag BaOmer even if it did not fall out on a Thursday night.  He writes that one can rely upon the lenient view – especially for one who has not yet fulfilled the Mitzvah of Pru uRvu.  I believe that while this view has been widespread in America, in Eretz Yisroel the view of the Mishna Brurah is still the predominant view.


So what do we do with all this?  While each person should ask his own Rav or Posaik, it is the generally accepted view to wait until the actual day of Lag BaOmer for the haircut and unless one is at the wedding itself, to listen to music only at daytime.  If there are other reasons to be lenient – a Rav should be consulted.




A number of reasons are cited by Torah authorities for commemorating Lag BaOmer:

1.    It commemorates the students of Rabi Akiva who ceased dying during this day — although the deaths persisted between Pesach and Shavuos. (Shelah, Pesachim 525).

2.    This day is the yahrtzeit of Rabi Shimon bar Yochai, who revealed the inner secrets of the Torah (Chayei Adam Mo’adim 131:11).

3.    This is the day that Rabi Akiva granted ordination to his five students — among them Rabi Shimon bar Yochai. They did not die in the plague that struck Rabi Akiva’s other students (Pri Chadash OC 493).

4.    It also commemorates the manna which began to fall on this day after Bnei Yisrael left Egypt (Responsa Chasam Sofer YD #233 “Amnam yadati”).

The author can be reached at [email protected]


  1. לתועלת הרבים!
    איתא ברמ”א (סימן תצג סעי’ ב’) וז”ל ואין להסתפר עד ל”ג בעצמו ולא מבערב עכ”ל. והמשנ”ב פי’ דצריך להמתין עד הבוקר מטעם מקצת היום ככולו. ובשעה”צ מציין לדברי גר”א ולבוש. וצ”ע, דהלבוש לא הביא בכלל ענין של מקצת היום ככולו לשיטה שסובר דיוכל להסתפר ביום ל”ג, אלא לשיטה שסובר דיוכל להסתפר רק ביום ל”ד (שיטת המחבר). ואדרבה לשיטה שסובר דפסקו ביום ל”ג סובר דאסור להסתפר עד ל”ד (אפי’ בליל ל”ד). ולהמתירים להסתפר ביום ל”ג, היינו משום שיום זה לא מתו רק מלפניו ומלאחריו, א”כ משמע דכל יום ל”ג מותר (אפי’ בלילה). וכן פי’ אליהו זוטא (ס”ק ו’) בדברי לבוש דמותר בלילה.
    ויותר נראה דיש ט”ס בדברי השעה”צ, ובמקום “לבוש”, צריך לומר “ב”ח”, דהוא כתב להדיא דאפי’ אם מותר לגלח בל”ג בעומר, היינו רק בבוקר משום מקצת היום ככולו.
    והנה הבאר היטב בשם מלבושי יו”ט וחק יעקב סובר דזה דהרמ”א מצריך להמתין עד הבוקר הוא משום דאמר תחנון ממנחה הקודם, אלמא דהלילה לא נחשב יו”ט. אבל לדידין שאין אומרים תחנון ממנחה הקודם, מוכח שליל ל”ג ג”כ נחשב כיו”ט ושוב יכול להסתפר בליל ל”ג. וכן איתא בא”ר.
    וכן איתא הגר”ז (סעיף ה) וז”ל, ויש מקומות נוהגין שלא לומר תחנון במנחה של ערב ל”ג (וכן המנהג ברוב מקומות בזמנינו) לפי שסומכין שבתחלת ליל ל”ג פסקו האבילות ולכן אין אומרים תחנון במנחה שלפניו כמו שאין אומרים במנחה שלפני שאר הימים שאין אומרים בהם תחנון שלילם כיומם ולפי מנהגם מותרים ג”כ להסתפר ולישא בליל ל”ג.
    וכן איתא בלקט יושר וז”ל (חלק א (אורח חיים) עמוד צז ענין ג) ואמר שמותר לספר הזקן בליל ל”ג בעומר כיון שאין אומר תחינה [אפילו באושטריך בלילה], עכ”ל.
    והנה הא”ז (ס”ק ו’) מצדד לומר דכוונת הרמ”א בשם מהרי”ל הוא דכל היום מותר אפי’ בלילה, רק מבערב כלומר קודם הלילה אין להסתפר. ואף דליכא מקצת היום ככולו, אבל המהרי”ל מצריך רק ל”ב ימים לפי שיטה זו, אבל אנו סוברים דצריך ל”ג ימים, צ”ל מטעם דהוי יו”ט (עי’ אג”מ ח”א סי’ קנ”ט). וכן פי’ המור וקציעה (הובא בשע”ת) בדברי הרמ”א.
    ובאמת כן מוכח לשון הרמ”א [כמו שהעיר בהל’ חג בחג עמוד עה] שכתב “ואין להסתפר עד ל”ג עצמו ולא מבערב”, ולא כתב עד ל”ג בשחרית ולא בלילה, אלא תלה הדבר בל”ג עצמו [ואף לא כתב מילת יום].
    ובאמת המוקר להרמ”א הוא המהרי”ל, וז”ל אמר מהר”י סג”ל אף על גב דאיתא בגמרא דתלמידי ר”ע מתו מן פסח עד עצרת, מכל מקום עושין ביום ל”ג בעומר יום שמחה, משום דמתו רק הימים שאומרים בהן תחינה בשבעה שבועות העומר, וכל יום שא”א תחנה לא מתו, והשתא דל מן המ”ט יום של הספירה, ז’ ימי החג, וג’ ימים דחל בהן ר”ח, שנים לאייר ואחד לסיון, וז’ שבתות, פשו להו ל”ב, נמצא דלא מתו רק ל”ב ימים, לכן כשכלו אותן ל”ב ימים שמתו עושין למחרתן שמחה לזכר.
    וכ”כ בדרכי משה וז”ל, וכתב מהרי”ל עוד ואין מסתפרים עד יום ל”ג בעומר בעצמו ולא מבערב, עכ”ל. פשטות כוונתו ולא מליל ל”ג, אבל לא מצינו זה במהרי”ל, דהא סברת המהרי”ל שפסקו מלמות ביום ל”ב, א”כ פשיטא דבליל ל”ג כבר הותר ואין צריך למקצת היום ככולו. ומקור חיים (ר’ בכרך) באמת מעורר “לא מצאתי במהרי”ל בפירוש”.
    וצ”ב למה החמיר המשנ”ב כשיטת הגר”א וב”ח ומצריך מקצת היום ככולו, אפשר הם סוברים דאומרים תחנון במנחה של ל”ב, ומשו”ה אין לגלח בליל ל”ג כתלי’ של הגר”ז. אבל לפי מנהגינו שאין אומרין תחנון במנחה ל”ב, וכן פסק המשנ”ב (ס”ק ט’) אז לכאורה פשוט דיוכל לגלח בליל ל”ג.
    ואפי’ אם לא יפרש כהגר”ז ודעימיה, אלא יפרש דהם מתו “ל”ג יום” עדיין יש מקום לומר דבשביל שהוא יו”ט מחמת יום הילולא של רשב”י משו”ה התירו עניני אבלות. וכן מבואר בחיי אדם (כלל קל”א סעי’ י”א) וז”ל בין פסח לעצרת מתו תלמידי רבי עקיבא, ולא מתו בימים שאין אומרים בו תחנון, ואם כן נשאר ל”ג יום. ולכן נוהגים קצת אבלות, אין נושאין נשים ואין מסתפרין ל”ג ימים. ויש בזה מנהגים שונים. ובקהלתנו, אמר לי הרב ר’ שמעון ז”ל מ”ץ דקהלתנו שנוהגין איסור מיום א’ דראש חודש אייר עד ג’ סיון, דאמרינן מקצת היום ככולו, מלבד בל”ג בעומר נוהגין היתר, שהוא יום הילולא דרשב”י ולכבודו נוהגין קצת שמחה עכ”ל. אלמא שמצריך מקצת היום רק לג’ סיון אבל לל”ג בעומר יש להתיר כל היום משום יו”ט אף שהוא סובר שמתו ל”ג יום.
    וכן מבואר בערוה”ש (סעי’ ז’) וז”ל, וז”ל (רמ”א) ובמדינות אלו אין נוהגין כדבריו אלא מסתפרין ביום ל”ג ומרבים בו קצת שמחה ואין אומרים בו תחנון עכ”ל וכוונתו דלעניין ל”ג בעומר בעצמו בכל מקום נוהגין להתיר בין לפי מנהגו של רבינו הב”י ובין לפי מנהגינו מפני שמחזיקין היום הזה לקצת יום טוב וגם במנחה שלפניו ורגילין לקרותו הלולא דרשב”י ובארץ ישראל מרבין בתפלה ובהדלקת נרות על קברו הקדוש ואומרים שנסתלק ביום זה וגם יצא מהמערה ביום זה עכ”ל. ושם בסעי’ ה’ הביא שמתו לל”ג יום ולא הביא בכל צד שמתו רק ל”ב יום ודו”ק.
    אמנם כדברי המשנ”ב מבואר במחצית השקל (והוא מציין לדבריו בשעה”צ). וז”ל (ס”ק ג’) אך לענ”ד לפי מה שכתב מ”א בס”ק ה’ דבל”ג התירו משום דאמרינן מקצת היום ככולו, ולפי מאי שפסק הרב ב”י ביורה דעה סימן שצ”ה [סעיף א] כהפוסקים דהלילה לא מהני לומר מקצת היום אלא דצריך להמתין עד אחר הנץ החמה, דבעינן מקצת היום ממש, א”כ אפילו לדידן דאין אומרים תחנון מבערב מכל מקום אין להסתפר בלילה עכ”ל. אלמא שהוא סובר דאף דאין אומרים תחנון במנחה של ל”ב, אעפ”כ סובר דאסור להסתפר עד ל”ג בבוקר אחר “מקצת היום ככולו”. וכן מבואר מדברי פמ”ג, ראה אריכות בהערה.
    ואפשר שהם סוברים דאה”נ הוי “יום טוב” מחמת הילולא דרשב”י (או שפסקו בל”ג ומחמת זה הוי יום טוב, ואעפ”כ מהני שלא לומר במנחה של ל”ב, דזה כלל כל היכא דאין אומרים תחנון אין אומרים גם במנחה שלפניו), ומשו”ה אין אומרים תחנון במנחה שלפניו. אבל אעפ”כ כח של יו”ט זו לא מהני להתיר מנהגי אבלות (וכמו בשבת דרין אומרים תחנון אפי’ ביום שלפניו, ואעפ”כ לא הוי כיו”ט לדחות מנהג אבלות), ומשו”ה צריך להמתין עד הבוקר עדי שיהיה מקצת היום ככולו, ועי”ז נגמר הדיני אבלות (לגמרי או רק ליום זה). [הפר”ח מצדד להתיר בלילה רק בשביל שיטות שסוברים דאמרינן מקצת היום ככולו אפי’ בלילה עי”ש.]
    ע”ע בספר הלכות חג בחג דיני ספירה ח”ב פרק ז’ הערה 71 שהאריך בזה. ולמעלה מסיק דבמקום צורך יש להקל כבר מלילה בין נישואין [ותזמורות] ובין תספורת. ובסוף הערה כותב וז”ל, דעת הגרי”ש אלישיב דלדידן מדינא יש להקל גם בליל ל”ג בעומד, וכן שמעתי מהגרח”ק שכבר נהגו להקל גם בלילה ל”ג בעומד. וכן הקיל בשו”ת מקדש ישראל (סימן קג-ב), ובעיקר מאחר שמפורש בלקט יושר אחד מראשונים להקל לפי המנהג שלא אומרים תחנון כבר במנחה.
    [רוב הדברים הם מכתבי הגרמ”ח כהנא שליט”א מו”ץ בלייקואוד, רק סדרתי הדברים שקל לקרוא ולהבין התמצית הסוגיא]